בת מלך

בס"ד

שלום לכן אמהות יקרות,

ואחרי החגים שמח.

השנה יצא לי לחשוב קצת יותר על משמעות חגי תשרי ואיך אני מורידה את התובנות לחיי היומיום.

כמידי שנה, משתדלת לעצור ולהרהר על מעשיי בשנה החולפת במה נגעתי והצלחתי לשפר, במה לא נגעתי מהחשש שלא אצליח לשפר.

אלא שהשנה משום מה יצא לי לחשוב על הדברים קצת אחרת ולו כדי לעזור לעצמי להתמקד ולא להתפזר במחשבות,

יכול להיות שזה קשור לכך שיום הולדתי חל בין ראש השנה ליום הכיפורים,

בכל מקרה מצאתי את עצמי מגיע לתובנות בדרך שונה מבשנים עברו.

חשבתי לעצמי על ראש השנה שעיקר עניינו להכתיר את הקב"ה כמלך על העולם כולו

ועל כך שכבודו מלא עולם,

על יום הכיפורים כיום של חשבון נפש ובקשת סליחה ומחילה, ושבורא עולם סולח על עוונות שבין אדם למקום ועל עוונות שבין אדם לחברו ה' לא סולח ועל האדם לבקש סליחה ומחילה מחברו עד שיתרצה.

על חג הסוכות והיציאה מאיזור הנוחות ולהרגיש איך זה לצאת שבוע מחוץ לבית הנוח, הנעים והממוזג ולחיות בתנאים שלא ככ נוחים לנו, אם זה מזג אויר חם או גשום, רוחות ... או עם היתושים ושאר המעופפים שמגיעים כאושפיזין קבועים.

ועל השינה בסוכה על מזרונים שלפעמים חתולה או עכבר עוברים לידך,

ויחד עם זאת שמחים וניהנים ביחד הזה ובמצוה הנפלאה הזאת של חיים בסוכה,

ולקינוח בא החג המתוק הזה, שמחת תורה עם כל השירה והריקודים עם ספר התורה.

ואני משתפת אתכן בתובנות שלי באופן אישי לחלוטין.

אז ככה לגבי ראש השנה תהיתי עם עצמי, אם אנחנו מכתירים את הקב"ה כמלך העולם והרי אנחנו נבראנו בצלמו והקב"ה נשף מרוחו באדם והחיה אותו ולכן בכל אחד ואחת מאתנו יש חלק אלוק ממעל והרי אנחנו כמו מלכים וכל אחד ואחת מאתנו הוא אלוקים קטן,

וכאן באה השאלה, האם אני מתייחסת לזולתי ומכבדת כל אחד ואחת כמו למלך או לכל הפחות כמו לבן/ת מלך???

ואתחיל מהקרובים לי ביותר משפחתי היקרה והאהובה, האם מרגישים מספיק מכובדים?

מה אפשר לעשות כדי לתת לאחר הרגשה שהוא מכובד, במה זה כרוך?

והגעתי למסקנה שזה ממש לא בשמים אבל כן מצריך ממני הבנה ואימון,

הדבר הראשון בלכבד את האחר זה לאהוב ולקבל אותו כפי שהוא,

להבין שהבורא יצר אותו וכך הבורא רוצה

ומעבר לזה תפקידי כהורה מאוד מוגבל,

כהורה, יש לי מנדט לחנך ולהשפיע ובעיקר לשמש דוגמא לכל מה שאני רוצה שילדי יהיה.

זאת אומרת שבחינוך הילדים העבודה היא יותר עלי כאדם בעבודת המידות שלי

מאשר על ילדיי באמירות חוזרות ונישנות על איך ומה צריך להיות.

כפי שנאמר במשנה אבות א' ט"ו

 "אמור מעט ועשה הרבה"

לגבי יום הכיפורים,

התובנה, שהקב"ה לא מתערב במריבות ובסכסוכים שבינינו לזולתנו אלא משאיר לנו מרחב עם הוראות ברורות וגם סומך עלינו, והמחשבה האם אני נוהגת כך??

לא מתערבת במריבות ומאפשרת מרחב התנסות ואימון בפיוס??

עד כמה אני נוקטת עמדה או שיפוטית

ועד כמה אני משאירה מרחב לסובבים אותי וסומכת עליהם,

מבחינתי זאת תובנה גדולה.

לגבי חג הסוכות חשבתי לעצמי עד כמה אני דואגת לצאת מאיזור הנוחות שלי, מהמחשבה הסובייקטיבית שלי, מהדרך בה אני רואה דברים ומפרשת אותם ומהתיוג,

ועד כמה אני יוצאת מהמקום ההוא שהוא לגמרי שלי ומנסה להבין את הראש של האחר, את כונותיו את צרכיו ולהבין חד משמעית עד כמה חשובה האמפתיה והעין הטובה וההקשבה לנפש של האחר

כי אין אדם אחד דומה לאחר ועלי להבין וללמוד שהראיה שלי וההבנה שלי הן רק שלי וכדי להתחבר לאחר ולהבין אותו זה מצריך אותי לצאת ממקום הקבע שלי מהקיבעון המחשבתי ולהיכנס לראש האחר ולמצוא את היופי והטוב שבו וכן. . . גם ליהנות ולשמוח.

(וזה גם מה שארבעת המינים מייצגים אבל זה כבר שייך זה שייך למאמר אחר)

ולאחר המחשבות וההבנות הגעתי לשמחת התורה האישית שלי,

של ריקוד ושמחה וירטואלי עם ספר התורה שהוא ספר החיים שמנחה אותנו ומדריך אותנו בכל נושא בחיים

ועל זה אמר שלמה המלך בספר משלי פרק ג' פס' י"ז י"ח

דרכיה דרכי-נועם; וכל-נתיבותיה שלום.

עץ-חיים היא, למחזיקים בה; ותומכיה מאושר.

שתהיה שנה טובה חורף בריא ובשורות טובות

שלכן,

אורה כהן

0546-280744