המפגש המתוח בין פסיכולוגיה לתורה
24/02/2016
מאת: מערכת מורשת
ביום עיון ייחודי על תורה ופסיכולוגיה, שהתקיים בתכנית ההוראה קריית ארבע חברון שע”י מכללת אפרתה נדונה, סוגיית המתח שבין שני התחומים. לא מעט חבטות וביקורת ספגה שם הפסיכולוגיה המודרנית.
יום עיון ייחודי התקיים אתמול (שלישי י"ד אדר א') בשלוחת ההוראה של מכללת אפרתה בקריית ארבע חברון כאשר גולת הכותרת היא הקשר והמתח שבין אמונה ותורה לבין פסיכולוגיה.
את האירוע, בו השתתפו כמאתיים נשים וסטודנטיות, פתחה מנהלת השלוחה, יהודית קצובר, שציינה כי הרעיון לקיומו של הכנס החל בבקשותיהן של תלמידות המכללה שחשו צורך לאזן בין התפיסות האקדמיות לבין התפיסה האמונית תורנית אותה מקנה תכנית ההוראה בעיר האבות.
"הפסיכולוגיה היהודית אינה משלימה עם החסרונות של האדם. אנו מאמינים בכוחות החיוביים של האדם. את התוכן קיבלנו בסיני והוא ממלא אותנו בכוחות. אנו יודעים מי האבות והאימהות שלנו והדבר ממלא אותנו בכוחות", אמרה.
ראשון הדוברים בכנס היה הרב חננאל אתרוג, ראש ישיבת 'שבי חברון' העומד גם בראש שלוחת ההוראה. הרב אתרוג עמד על הניסיון של המדע והאקדמיה לנתק בין מדעי הטבע לבין ערכים ורוח, בין חול לקודש. ברוח זו, הסביר הרב אתרוג, מבקש המדע להסביר גם את חקר הנפש בעוד הגישה היהודית רואה בנפש אחדות אחת שמקורה עליון.
הרב אתרוג הזכיר את הגדרתו של הרמב"ם את הלוקים במידות רעות כחולי נפש, והדגיש כי מושג זה אינו בא לפגוע אלא לציין עבודה שיש לתקנה ממש כשם שחולי הגוף נועד לתיקון וניתן לתקנו ולרפאותו.
לדבריו אין לדחות את כל עבודת האקדמיה והמחקר בתחום תורת הנפש אלא לברר את הטוב מתוך הרבה טינופת שהתערבה בתחום זה במרוצת השנים והמחקרים. "יש לברר את הדברים. זה מסובך אבל יש בעבודה הזו ברכה גדולה. לא כל אחד צריך לצאת לקרב הזה. כשם שבניין הארץ אינה רק הפרחת ביצות אלא גם פיתוחה של הארץ בתחומים רבים אחרים, כך גם חלק מהגאולה היא ייבוש הביצות הפנימיות של הנפש, וככל שנכיר יותר את הנפש שלנו יהיה לנו יותר אומץ לזהות את הליקויים ולתקן. למלחמה הזו אנחנו צריכים גדודי לוחמים שיכירו בכך שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ, ומתוך כך הוא נמצא גם עמוק בתוך הארץ".
דברי ביקורת לא מבוטלים בעולם הפסיכולוגיה הטיח הפסיכולוג הרב ד"ר ברוך שולם שקבע כי בחקר הפסיכולוגיה יש "70 אחוז שטויות, 20 אחוז כפירה ו-10 אחוז חוכמה... בתוך כל הדבר הגדול שנקרא פסיכולוגיה יש הרבה דברים שהדודה יכולה הייתה להגיד לנו...".
הרב שולם הסביר בדבריו את ההבדל בין מדעי הטבע המדויקים ונתונים לאימות ולחיזוי לעומת חקר הנפש הנתון להשערות והערכות, לעיתים מנוגדות, של שיטות ותפיסות שונות. כמו כן הציג משנה סדורה באשר לאופן בו נכון לגשת אל המטופל מתוך ענווה והכרת מגבלות הטיפול ויכולותיו. בדבריו גם הדגיש את הצורך לשוחח עם המטופל בנימה חיובית המפיקה ממנו תובנות חיוביות על עצמו ולא מעוררות תחושות קשות ורגשות קשים המחזקים ומטמיעים בו את הקושי בו הוא מצוי.
על ההתמודדות הנפשית עם פיתויים בדור האחרון, וגם זאת ברוח התורה דיבר ד"ר אליהו אקרמן, פסיכולוג חינוכי ויו"ר מרכז 'בקדושה'. השאלות מתחדדות לנוכח הקוטביות שבין גישת התורה המציבה סייגים וגבולות למאווייו של האדם בתקופה בה המוטו המוביל הוא שהכול מותר כל עוד אין פוגעים בזולת.
בין השאר הציג ד"ר אקרמן בדבריו שורת שאלות אמוניות ותורניות הנוגעות לחקר הנפש ולפסיכולוגיה, החל מהשאלה אם מותר לומר לשון הרע על הורים כחלק מטיפול נפשי? האם אבחון מוקדם של ילד אינו בגדר קטלוג על פי מציאות נוכחית והתעלמות מעולם העמל?
בהמשך דבריו הציג ד"ר אקרמן הדמיה והשוואה בין רבדי הנפש השונים לבין החלוקה היהודית לפשט רמז דרש וסוד, כמו גם השוואה בין עיקרי תפיסותיהם של פרויד, אדלר ופייאז'ה לשלוש העבירות שעליהן ייהרג ובל יעבור. עם זאת קבע שמהתיאורתיקאנים של הפסיכולוגיה נכון ללמוד כמה וכמה דברים, אך יש לדעת לברור את הטוב ו"להוציא את ניצוצות הקדושה מתוך מה שמתגלה בעולם".
הרבנית דינה ראפ הציגה בדבריה בכנס את ה"מתכון" להימנע מלהגיע לפסיכולוגים, כהגדרתה. לדבריה הסוד טמון בהתאמה בין נפש האדם למצוות התורה ולרצון הבורא.
בדבריה קבעה הרבנית ראפ כי שאיפת החיים המכונה כיום 'לזרום' מקורה באידיאל עליון של רצון לחוש את החיים כפי שהם, ואכן התחברות כזו היא מעין עולם הבא, התחברות המתגלה ביום השבת שבה אכילה, שתיה ואפילו שינה הם מצווה.
הרבנית ראפ הזכירה את דבריו של הרב קוק על החובה להיאחז במידת הגבורה על מנת לעבוד את ה', גישה המנוגדת לאווירה הקיימת כיום ובה גבורה אינה אופנתית ואינה מדוברת כערך של ממש. "התורה מלמדת אותנו שיש בכוחו של אדם לגבור על החולשות. התורה מלמדת אותנו שניתן לגבור על המחשבות הרעות, שלהיות גיבור זו מעלה ולהיות פחדן זו פחיתות. כל הירא ורך הלבב ישוב מהמלחמה. עם ישראל צריך אנשים גיבורים במישור הציבור ובמישור הפרט".
"בתרבות המודרנית פחות מדברים על מידת הגבורה, משום שגבורה אינה אופנתית. מכניסים לנו שזרימה היא להישאר איך שאתה, מה שבא לך לעשות תעשה. התפיסה הזו אומרת שכל עוד אתה ברשות הפרט לא ניתן להתערב בה, אבל בישראל אין רשות הפרט. רשות היחיד היא רשות יחידו של עולם. אם יהודי לוקח סמים זו בעיה כללית ולא בעיה פרטית. עם ישראל הוא אגד אחד. כשנשמת היחיד בריאה כולם בריאים".
גבורה זו, הסבירה, נדרשת לאדם על מנת לחמוק מהאופן בו מצייר העולם המערבי את החטא כיפה ומושך בביטויי תרבות שונים "ההבחנה הזו אינה מתישה את כוחות החיים אלא מחזקת אותם. הבחירה בין הטוב והרע מאמצת את כוחותיו של האדם ומביאה לו ברכה. מנגד, אדם שכל היום רובץ ואינו עושה דבר גם יתנוון וגם לא יהיה שמח. העולם המודרני הוא עולם רובץ. אדם בא לעולם לא כדי לרבוץ אלא כדי לתקן דברים, להופיע דברים ולהשתכלל".
האירוע כולו התקיים כאמור, במסגרת יום עיון של תכנית ההוראה הקיימת כבר קרוב ל-20 שנה וכהגדרת ראשיה "מתמודדת באומץ עם רוחות הפוסט-מודרניזם של האקדמיה בהיותה מחנכת ברוח האבות והאימהות לימוד תורה בגובה השמים, תפיסת תפקידה של האישה כשל אמותינו ולא ברוח מגדרית מודרנית תוך דגש חזק על חינוך ילדים בדור המדהים הזה, דור הגאולה".
קרדיט צילומים: תכנית ההוראה
|