>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


המביט לארץ ותרעד


30/04/2015
רעידות אדמה ובכלל מלווים את שירה בטורה השבועי


כלום מישהו מאתנו לא מבין את המשפט הזה בימים האחרונים?
ימים בהם במרחק של כמה שעות העולם מתרסק ומתפורר כבאבחת יד, כמו לא היו יסודות נטועים ותחושת יציבות ובטיחות.
רגע אחד עולם כמנהגו נוהג ובמשנהו 10 אלף איש נמחקו, אינם. כל התשתיות נמוגו, אין אוכל, שתיה, אין אפשרות ליצור קשר עם אנשים במרחק של כמה קילומטרים, קורת הגג נעלמה בשניה וכפרים שלמים מצאו את עצמם באין, אפס, מתחילים ממינוס שוב.
בתוך כל הכאוס הזה אי אפשר לפספס את עם ישראל, את חזקי וחני ליפשיץ, שליחי חב"ד המסורים שכעת נרתמו ביתר שאת לעזור ולא רק למטיילים היהודים, אי אפשר שלא לעמוד בהשתאות מול כל הסיוע שנשלח מארץ ישראל, ארץ קטנה יחסית אך כוחה העצום בחסד לוקח בלי למצמץ מעצמות אדירות שלא הצליחו להציע עזרה בקנה מידה משמעותי שכזה.
המביט לארץ ותרעד
ואני? כמובן שלא יכולה לפספס עוד הזדמנות לומר אמרתי לכם.
להיזכר בימים שבהם העולם שלי נרעד, בהם המציאות שלי התפוררה ונגוזה ומצאתי את עצמי מול גל עצום של שברים שהיה נקרא החיים שלי. ימים בהם משלחות הצלה זרמו לפתחי, עזרו לי לצאת מתחת להריסות ולהתחיל לשקם מחדש מהמסד ועד הטפחות את הכל. ימים בהם עמדתי משתאה מול עוצמות החסד והחיבוק שקיבלתי וכל מה שיכולתי לומר שוב ושוב היה תודה ומי כעמך ישראל. להתרגש ולשאוב כוחות מההתגייסות והדאגה ולקום מתוך ההפיכה.
ההבנה הכה בהירה כי כל שהיה נדרש היה מבט או הפניית מבט של הקב"ה ממנו וכל מה שהיה מוכר ובטוח, כל הרגשת ה"אני ועוצם ידי" והאשליה שהכל בשליטתנו נגוזו. הידיעה שלא משנה כמה נבצר את בתינו, כמה נעצים את ההרגשה הזו שהכל תלוי בנו והשקיעה בתוך השגרה הטובענית והנעימה – כל אלו נמוגים כמו אדים על חלון מול ההכרה שאין עוד מלבדו. שהקב"ה הוא זה שמנהיג את העולם ועל פי תוכניתו המדוייקת לפרטי פרטים יקום או יפול העולם, פשוטו כמשמעו.

אם פעם כשמשהו היה צולע לי, לא הולך בדיוק לפי התוכנית שלי או סתם לא מושלם כפי שחלמתי, הייתי מתמלאה תסכול וביקורת עצמית הרסנית. היום עוד לפני שאקח צעד אחד קדימה אני מרגישה שאני נישאת על כפיו של הקב"ה, שהוא זה שמוביל ולוקח ולפעמים הדרך שנראית סוגה בשושנים והכי מושכת רק הוא יכול לראות את כל החוחים המסתתרים בה תחת מעטה עלי הכותרת והריח המגרה, ודווקא הדרך הקשה והמתסכלת אותה עברתי לעיתים, דווקא היא התבררה בסופו של דבר ככור היתוך ומקפצה למקומות גבוהים יותר וטובים יותר.
לאחרונה אני נשאלת לא פעם ולא פעמיים מאיפה הביטחון העצום הזה שיהיה בסדר, מאיפה הכח להמשיך ולשחות ואיך לא כואבים לי הזרועות והלב כאשר שוב ושוב האתגרים צצים ולא מרפים למרות כל הפז"מ המרשים שיש מאחורינו.
התשובה שלי אולי תהיה מוזרה בקריאה ראשונה אבל לאחר מחשבה קטנה, אם באמת תתנו ללב לקרוא בטוחה שההנהון המסכים יבוא מהר מאד.
אני מרגישה שאצלי הכל מתחיל בידיעה שהכל בסדר כבר עכשיו, הסדר שלי והסדר של חברתי הוא לא תמיד אותו הסדר, אני אוהבת את כל הסריגים תלויים בארון, חולצות ממויינות לפי צבע והגרביים דווקא בסלסלה ולא במגירה והיא אוהבת סריגים מקופלים במדף העליון, חולצות וחצאיות על אותו המדף ואצלה כל הגרביים המשפחתיות מונחות באותה המגירה. האם זה אומר שאצלה מסודר ואצלי לא? ואם אנחנו מדברים על הבדלים כל כך משמעותיים בין בני אדם כלום לא יכול להיות הבדל משמעותי בטווח כזה או כפול ומכופל ביננו, בשר ודם ובין תוכניתו והסדר של ריבונו של עולם?
השבוע שמעתי דימוי מאד מעניין שיכול להסביר ולחדד את הנקודה הזו.
ילדונת קטנה ישבה לצידה של אמה, הרוקמת הכי ידועה ומוצלחת בשוק, ותהתה "אמא, איך אפשר לקרוא למה שאת עושה יצירת אומנות? הרי אני רואה את זה מפה, למטה והכל נראה מלא קשרים ובלאגן", כלום אפשר להסביר למישהי שרואה מלמטה את כל הקשרים שמלמעלה זו יצירת אומנות מרהיבה ומיוחדת? האם היא תבין בכלל את התשובה לפני שירימו אותה למעלה ומפרספקטיבה מרוממת יותר היא תוכל לראות ולהבין?
ככה בדיוק אנחנו, אני.
מפה למטה לפעמים המציאות נראית אכזרית. השכל לא יכול להבין את כל ה"טעויות" וה"קשרים" שהמציאות מזמינה לפתחנו, אבל למעלה יושב הקב"ה, אבא רחום וחנון, והוא היחיד שיודע באמת מה טיב הדרך שכל חוט מאיתנו צריך לעבור כדי להשלים את המארג של הריקמה המדהימה שלו. כלום הגיוני הדבר שחוט קטן יתהה אחרי מעשה האורג?
בהבנתי ולעיניי, אני נדרש ללכת בעיניים עצומות ובביטחון מוחלט שכל מה שה' עושה, הכל (!!!) לטובה ורק בהכנעה כזו ובאמונה כזו יכול להיות טוב, אפשר להתנהל ברגיעות ובשלווה בין כל סערות העולם הזה.
אני לא אומרת שזה פשוט, לפעמים נדרשים כוחות נפש עצומים כדי לעצום את העיניים סלקטיבית, לראות את הכוחות ולא את הקושי, אבל זה הכל בראש. ברגע שנובטת בי ההחלטה הקטנטונת הזו לנסות לראות את הטוב, להרגיש את האמונה באבא שדואג לכל אחד מילדיו בצורה אבסולוטית אז הכל הרבה יותר קל, מספיקה החלטה כדי להעלות אותי על הדרך הנכונה, הכל ממשיך בטוב משם.
כן, אני מאמינה בעבודה קשה ועקבית שיוצרת מציאות טובה ונכונה אבל אני מאמינה בראש ובראשונה בהחלטה, במחשבה בסיסית שיוצרת מציאות. ואם המחשבה וההכרה יהיו במקום טוב, במקום של לבחור בטוב ולרצות להגיע ולהתרומם למקומות טובים אז בהחלט, יש סיכוי לכבוש את המטרה ביתר קלות
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על המביט לארץ ותרעד
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines