>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


על שואה ודאגה


15/04/2015
בין דאגה לעלעול בלוח השנה שירה נותנת במה לתזכורות ומתרכזת בהווה


השביל שאני מדדה עליו, מנסה להגיע ליעד ולכבוש עוד כמה טריטוריות ומשימות בלתי אפשריות, עטוי עננת אבק מרשימה שמכונית המרוץ ושמה "חג הפסח" הותירה מאחוריה.
בדיוק כמו שהיא הגיעה בקול תרועה חזק ובנהמה עמוקה ככה היא חלפה השאירה אותי פה עם טעם מתוק (מי היה מאמין שלאבק יכול להיות טעם מתוק) של זמן איכות משפחתי מצד אחד אך תחושת החמצה ענקית ורצון לדמות אליה ולהיות מהירה, מבריקה ומשיגנית כמוה.
החודש האחרון התרכז סביב האמירה "אחרי פסח". אחרי פסח אחפש דירה, אחרי פסח אמדוד שמלות כלה, אחרי פסח נחשוב על הזמנות ואיפור וזר, הכל יהיה בסדר אחרי פסח, יש מספיק זמן. ואיכשהו פתאום מצאתי את עצמי שניה אחרי הפסח עם רשימה אימתנית שאת הקצה שלה אני לא מצליחה לראות ויעד מאד מוחלט וקרוב, ובית, ועבודה, וילדים מהממים, וחתן שמרגיע בצורה מושלמת ש"יהיה בסדר" ולכמה רגעים אני באמת מצליחה להאמין בזה, עד שמגיע קוצר הנשימה הבא.
אני מוצאת את עצמי פותחת את היומן, מחשבת את הימים והדקות ולפתע העין שלי נתפסה בכותרת שמופיעה השבוע. "יום הזכרון לשואה ולגבורה", ארבעה מילים שנתנו לי ברקס ענק לעין ותזכורת לתחושה שמלווה אותי כבר תקופה ארוכה.
לוקחת שניה צעד אחורה, לפני שנתיים בדיוק...
באותם ימים הייתי לאחר רכישה של דירה חדשה, מרחפת בחלומות על הילדים שיצאו לחתונתם מהבית הזה, על הנכדים שיקולחו בפעם הראשונה בכיור שתוכנן במיוחד בשבילם, על סדרי פסח מרהיבים ומלאי אורחים ועל הניחוחות המיוחדים של חג זה או אחר שהבית יספוג לתוכו. הרחקתי לכת בתכנונים, דמיינתי אירועים ושנים שעוד רחוקים ממני כמעט מעבר לאופק. ואז החיים התהפכו, מישהו למעלה שם לי תמרור עצור רציני וסיבוב פרסה חד, אל הדרך יצאתי שוב, מנקודת מוצא הרבה יותר מאתגרת ועם הרבה יותר משא על הכתפיים, "עכשיו לכי תחלמי משהו" אמרתי לעצמי בלעג עצום. כששאלו אותי ביום שני איפה אני בשבת הסתכלתי על אנשים בפרצוף עקום, "שבת? איך אני יכולה לחשוב על שבת? אני יודעת מה יקרה מחר?" חייתי בחשש מהתהפוכות שמחכות לי מעבר לצל של האף שלי עצמי ולא העזתי לתכנן כלום. הבעיה הענקית – אם אפשר לקרוא לזה בעיה -  שהיתה לי אז היתה ההחלטה להמשיך לחיות, לגייס את כל הכוחות שיש לי ולהתייצב מול האתגרים ולנסות להתמודד איתם, לא לוותר ולשקוע לתוך הבועה השחורה שחיכתה לי שרק אשחרר טיפה והיא תבלע אותי עמוק לתוכה. ההחלטה הזו חייבה אותי להעז להרים את הראש ולנסות להסתכל מעבר לפינה, בשביל לקחת צעד קדימה הייתי צריכה להיישיר מבט ולנסות לראות לאן אני יכולה להגיע, לראות שיש שביל לפני ושיש לאן להתקדם, ואם יש שביל לפני ויש לאן להתקדם כלום אצליח שלא לדמיין לאן אני יכולה להגיע? כמה רחוק אפשר?
זה לא לקח רגע ולא שניים, לקח לי המון זמן ואומץ להתחיל לחלום שוב מעבר למציאות העכשוית אבל כיום מידי פעם אני מוצאת את עצמי מחליקה לתוך ההרגל הישן והנוח הזה ומדמיינת את העתיד מתוך המציאות החדשה והמיוחדת שלי.
ואז מגיעה תזכורת, לדוגמה זו שראיתי, "יום הזכרון לשואה ולגבורה", ואני נוחתת ועוצרת.

המחשבות לא מרפות. הרי בדיוק כמוני וכמו הדמיונות שהיו לשלומי ולי, גם למשפחה של סבא שלי ז"ל שנספתה בשואה היו תוכניות, היו חיים שלמים שהם תכננו לחיות, בתים שהם חלמו להקים, יעדים בעבודה לעמוד בהם, משחקי כדור לשחק בהם, טיולי קיץ לחוות. בטוחה שלא פעם ילדון קטן ענה בגאווה מה הוא מתכנן להיות כשהוא יהיה גדול וילדונת קטנה הסתכלה על אחותה הגדולה לובשת שמלה הדורה וחלמה שיום אחד גם לה תהיה כזו שמלה. ואז החיים שלהם נקטעו, באיבם, למרות כל החלומות והתוכניות, למרות כל הרצונות להגשים ולהיות, יום אחד הם היו פה ויום אחד אינם. "כי גז חיש ונעופה", ובטוחה שהם לא חלמו שיכול לקרות להם כזה דבר.
תזכורות כאלו מורידות לי את כל האויר החם, מזכירות לי לחיות את היום והרגע, לא לדאוג מה יהיה עוד חודש, איך אסתדר עוד שנה. בעזרת ה' אני אהיה, ואסתדר, הקב"ה לא נטש עד עכשיו ולא ינטוש בהמשך, אז למה אני דואגת?
תזכורות כאלו מביאות אותי לקום מהמיטה, לעבור בין הזאטוטים הישנים בבית, להסניף אותם עמוק ולהנות מהרגע הנוכחי. מהשניה העכשווית. רגעים שחולפים ואינם עוד. תזכורות כאלו עושות לי כיוון פרונט לשכל, למחשבה, מפקסות אותי להודות על מה שיש לי, על בן זוג מדהים שלפני חצי שנה לא הייתי חולמת בכלל שאזכה בו, שאצליח להרים את עצמי למציאות טובה כל כך, מאושרת ובריאה.
תזכורות כאלו מדגישות בי את הצורך לצרוח כמה טוב ה', להזכיר לעצמי ולסובבים אותי כשאנחנו שוקעים למציאות האפרורית ולדאגות אבל לא רק אז אלא כל שניה ושניה שישועת ה' כהרף עין, שניה להרפות את העין מהעתיד הרחוק, למצמץ, להתרכז בכאן ובעכשיו והישועה כבר מגיעה. הוא כל יכול ואני רואה את זה בחוש יום יום.
התזכורת הנוכחית, יום הזכרון לשואה ולגבורה מציפה בי את הסיפור האישי שלי.
את סבא שלי ז"ל העלו על רכבת מוות יחד עם אמו ואחיותיו, אחותו הגדולה הבינה כי הם בדרכם האחרונה והיא זרקה אותו דרך החלון הקטן של קרון הרכבת כדי שיברח וינצל. כשאני חושבת מה היה קורה אם סבא שלי ז"ל היה חושב באותה השניה על העתיד ואני לא מדברת על העתיד של עוד 10 שנים אלא על עתיד של עוד חמש דקות כשאחד הנאצים ימ"ש היה יכול לתפוס אותו, ספק גדול אם הוא היה מצליח לאזור כוחות ולברוח ועל ידי כך לזכות להקים את המשפחה המפוארת שהוא הקים. ספק גדול אם הייתי פה לתהות וללהג.
סבא שלי הוא תזכורת יום יומית שאני נושאת איתי, יום זכרון של 365 ימים בשנה, לא תלוי תאריך כזה או אחר אבל הנה, בדרכו המיוחדת בורא עולם שלח לי עוד תזכורת, עוד חיזוק להתמיד בעכשיו, בקיים, לבנות אותו ולהעשיר אותו ככל יכולתי ולא לדאוג לעתיד העלום והלא נודע.
אז לעילוי נשמת הזיידי היקר שלי, אליעזר בן אברהם יעקב, ולעילוי נשמת כל היקרים שעלו בסערה השמימה מנסה להרוויח ביושר את החיים שהם העניקו לנו, להיות השלשלת שלהם ולהביא להם גאווה ואושר בבחירה בחיים, בבחירה בעכשיו ובאושר שקיים
והעתיד? הדאגות?
"העתיד עדיין. דאגה מנין?"
 
רשימת התגובות  
מאושוויץ לירושלים - שביל העדות - , 16/04/2015
מפינת ההזייה שבליבי -

להקים את קו פרשת המים של ההיסטוריה



אותו הקו המחבר בין שואה לתקומה בין אושוויץ לירושלים ואשר יום אחד אולי גם ישתכלל לכלל ``קו המשווה`` המוסרי של כל העולם כולו.

אם כן במה דברים אמורים :

להקים שביל וירטואלי המקבילה לשביל ישראל ואשר יקרא שביל העדות. או שדרת העדות . שדרת עצים אין סופית שכל עץ שבה ינטע על ידי כל משלחת ומשלחת שיוצאת לפולין ומכל העולם.

וכך תיווצר אולי דינאמיקה חובקת עולם וזמן אשר מתעדת לדורות את כל משלחות העדות ואשר תהווה גם אולי משקל נגד למגמת השכחת השואה והכחשתה .

וכך כל משלחת עם סיום ביקורה תטע לפי שעה עץ וירטואלי באתר המחשב אשר יקרא על שמה ואשר כל ענפיו ישקפו את חברי המשלחת.. שם לדורות יעיד כל מבקר הייתי ואני נשבע לאמת המרה שנגלתה לנגד עיניי .

או כל הצהרה רלוונתית אחרת .

כיום למרבה הצער האפקט המנציח של כל אותן משלחות למעשה מתמוסס ובא לידי ביטוי אם בכלל אך בתיעוד פנימי/
משה אהרון


כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על על שואה ודאגה
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines