>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


המגיד מראשית עד אחרית


22/03/2015
בטורה השבועי, שירה גלבר מסכמת פרק בדרכה המיוחדת ויוצאת לדרך חדשה


איפה את רואה את עצמך עוד שלוש שנים? היא שאלה אותי ותוך כדי שאני פוקחת עיני עגל עצומות עניתי לה את התשובה הכי פשוטה שיש "אני לא יודעת" כלום ידעתי משהו באותו היום?
היא לא הרפתה, המאמנת האחת והיחידה שלי והמשיכה: "תעצמי את העיניים ותדמייני, איפה את עומדת, השמש? איך היא, איפה? מה את לובשת? איזה טעם יש לך בפה" וככה היא המשיכה ושאלה שאלות מפורטות
הבנתי שאין מצב, היא לא תשחרר עד שהיא תקבל תשובה לשאלותיה אז עצמתי עיניים ועם גיחוך קל על השפתיים התחלתי לצייר סצנה מעולם רחוק ולא מציאותי. אישה מאושרת נשענת על הדלפק במטבח, לוגמת כוס קפה מהביל והשמש ששוטפת את כל הבית באורה הזורח מלטפת את הלחי ונותנת עוד סיבה לעצום עיניים, לקחת נשימה עמוקה ופשוט להנות מהרגע הקטן הזה, מהאושר הגדול, מהנורמלי.
הכל היה הכי לא נורמלי באותו הזמן.
חודשיים לפני ביום בהיר התהפכו לי החיים, מאשתו של, מחיים של פינוק ועצלתיים הפכתי להיות אישה חרסינה. בעצם חרסינה זו פריווילגיה, לא יכולתי להרשות לעצמי להשבר או להסדק מידי. אישה פלדה, לקום כל יום לחצי שהפכתי, ללבד ולחסר ולהתחיל לטפס מהתהום העמוקה שפערה את פיה ואיימה לבלוע את כולנו. אותי ואת שלושת האוצרות המקסימים שלי וכמובן את הנסיך המדהים שצמח לי בבטן ולקח את כל הניסיון הזה שלי לאקסטרים.
החיים נראו לי כמו סרט רע וכל פעם שהתחלתי להרגיש שזהו, אני עולה על הגל, איכשהו שחררתי נשימה והתעודדתי – תמיד בדרך פלא הגיע עוד איזשהו טוויסט, עוד מהמורה, אתגר. אז נכון שאתגרים לא מפחידים אותנו, הם מרימים אותנו ומביאים אותנו לרמות אחרות וגבוהות של קיום אבל לפעמים רק לפעמים זה היה יותר מידי. יותר מידי דמעות בלילה לכרית, יותר מידי אמאבא הסעות, יותר מידי ביקורים בקופ"ח, סידורים בבנק, קניות וכמובן שבתות וחגים שכל אחד מהם היה אטרקציה בפני עצמה.
החיבוק העצום שליווה אותי, רשת הבטחון בדמות משפחה תומכת וחברים חסרי מנוחה הקיף אותי כמו הילה זוהרת ונתן כוחות להתקדם וכמובן, ההרגשה החד משמעית שיש אבא בשמים שחיבק חזק מאד ועכשיו לקח חלק הרבה יותר משמעותי באחריות על הילדים ועלי ובכלל – כל אלו בהחלט החזיקו והרימו להתקדם. אבל עם כל הכבוד לחיבוק הזה ותנו לי שניה להיות אנוכית ומרוכזת בעצמי, חיבוק חיבוק אבל החיבוק שלי איננו.
פתאום אני מרגישה לבד, לא משנה כמה שיחות טלפון ניהלתי אל תוך הלילה, לא משנה כמה חיבוקים הילדים המדהימים שלי נתנו לי, לא משנה כמה עזרה עצומה בתפקוד הבית והתנהלות שוטפת עטפה אותי, כשהסתיים כל זה, שניה אחרי שהטלפון התנתק, שניה אחרי שהזאטוטים נרדמו, שניה אחרי שהבית היה מבריק ויכולתי להתיישב בנוחות על הספה בסלון או להכנס למיטה השקט הרועם היה שם, במלוא הודו והדרו. האחריות הכבדה על האוצרות המיוחדים שהופקדו בידיי היא אבסלוטית שלי, אין מישהו שיקח חלק מהנטל הכבד הזה מעל כתפיי, שיחלוק אותו איתי. ומי ידאג לי? מי יטפל בי? ומי בכלל מדברת על תותים באמצע הלילה או על עזרה באירגון הילדים בבוקר מובחל במיוחד.
לומר שלא היו הצעות יהיה שקר גס, הנה, קחו לדוגמה בחור מאד נדיב, ישראלי שירד לגרמניה ובבוקר הברית התקשר לשאול אם בא לי לצאת לחופשה לשלושה שבועות אצלו "אהה.. את בדרך לברית? אז אדבר איתך בהמשך" וכשהתקשר בשעה 12.00 בלילה כשאני טרוטה בתינוקיה ושמע את פעיות התינוקים מסביב שוב "אדבר איתך בהמשך" שהסתכם בשיחה בשמונה בבוקר שלמחרת בהבהרה חד משמעית שאני את הילדים שלי לא עוזבת, בטח שלא שניה אחרי ברית ובטח שלא כדי להתחתן איתך ועם כל הכסף שלך אם אין לך לב ושכל להבין שזה לא הזמן והמקום להצעות שכאלו. הוא היה נדיב מאד זו רק אני שנחנקתי.
ברגעים שכאלו כמהתי לאחד הנכון לי, למכסה שיסגור את הסיר שאני, שיכיל יחד איתי את כל התבשילים שעוד נכונו לי ויתאים ברמת דיוק מקסימלית. פחדתי מהמסע אליו אני אמורה לצאת וכל פעם הורדתי מהפרק רעיונות בהצהרה שזה עוד לא מתאים.
ואז הוא הגיע..
האביר על הסוס הלבן, זה שסיפרו לנו עליו תמיד והחיים לימדו אותנו שהוא לא קיים? תתפלאו!! הוא קיים!!!
בעצם הוא כבר לא קיים, הוא תפוס, הוא שלי!
כן כן.. למי שעדיין לא עודכנה (וכאן באמת המקום לכתוב שאני ממש מתנצלת על היעדרות של שבועיים, לא היתה בי השלווה להעלות על הכתב את הסערה והרגשות לצד הספרינט האחרון) מגיע לי מזל טוב.
בשעה טובה התארסתי לאחד המושלם שלי.
אני לא אתחיל לתאר אותו, בטוחה שהוא יערוך את הטור שלי ובאבחת מקלדת ימחק את כל הפסקאות שאשקיע באלפית מהמיוחדות שלו, אבל אני אכתוב באותיות מודגשות ולא משתמעות לשני פנים
כמה טוב ה'!!!
ברחמיו העצומים ובדאגה כמו שרק הוא יכול, הקב"ה שליוה אותי לאורך כך הדרך בהשגחה פרטית ומיוחדת, שיכולתי להרגיש אותו בחוש שומר עלי ומרפד את דרכי וכשהיה לי קשה מידי הרים אותי ונשא אותי על כתפיו, זימן לי את החצי הכי מושלם שיכול להיות, התאים לי את בן הזוג שאפילו בחלומות המתוקים ביותר לא יכולתי לחלום עליו.
פתאום הדרך מרגישה הרבה יותר קלה, הפסגות שאנחנו נדרשים לטפס עליהן גבוהות הרבה יותר אבל זה נעשה ביחד, כתף אל כתף עם המון עידוד וכוחות משותפים ואנחנו כובשים אותן!! לא מוותרים על אף אחת מהן!!

ואנחנו? אנחנו ממש לא לבד.
יחד איתנו ארבעת ילדים מקסימים עם ברק בעיניים ושיר ענק בלב צועדים מלאי תקווה וחלומות. אלינו לדרך הצטרפה משפחת ארוסי המדהימה. משפחה תומכת ומחבקת, משפחה שמקבלת אותנו על אף האתגר והקושי ורוצה שיהיה לנו הכי טוב שיכול להיות, משפחה שהצטרפה למשפחה הגרעינית הכה מופלאה שלי, זו שלא משה מצידי בשום שלב, שדאגה לכל צרכיי גם אם זו היתה סתם (ממש לא סתם) האזנה לבכי שלי מעבר לקו בשעה שלוש וחצי בלילה, אירוח לחג זה או אחר או אפילו מתנה מחממת לב ביום סגריר. ביחד עם אחיי אחיותי והורים מקסימים צועדת איתנו משפחת גלבר המיוחדת, המשפחה אליה הצטרפתי לפני 13 שנה ולעולם תישאר משפחתי. משפחה בה כל אחד מלא דאגה לשלומנו והתעניינות בקורותינו. הנוכחות המרגשת שלהם באירוע עצמו והתמיכה האינסופית שלהם מאז ומתמיד הם מעשה שאינו מובן מאליו, אצילי, מיוחד ומרגש ובהחלט מלמד אותי פרק חשוב מאד בהלכות דרך ארץ.
וכמובן, אחרונים אך לא פחות חביבים, כל החברים האהובים והקרובים שלנו שכל אחד ואחת מהם הפכו לחלק מאד משמעותי במרקם החברתי שלנו. בשגרת היום יום שלנו. שכנים, מכרים מהשכונה, רשת הגנה עצומה שלא מרפה לרגע, שלא נותנת ליפול מידי ותמיד שם להציע עזרה מכל סוג שהוא בכל שעה שהיא.
 
יחד, כולנו, להקה אחת ענקית מתכננים כעת מסלול מחדש ויוצאים לכבוש יעדים חדשים. יעדים שלא חלמתי שאגיע אליהם, מקומות שלא חשבתי שיצא לי להכיר או לחקור והאחדות המדהימה הזו מרימה אותנו כלהק אחד עצום גבוה יותר מכל נקודה בה הייתי בחיי.
 
אני עומדת כעת בפני סגירה של מעגל, בפני צירופה של עוד חוליה לשרשרת החיים שלי, לשרשרת שבה כל חרוז, גם אם לא שרתי אותו אלא בכיתי אותו, הוא חרוז יקר ונדיר, מעגל אחד נסגר ובתיאום מדויק אחד אחר נפתח ובנקודה הזו – רגל אחת עדיין בלחוד והשניה כבר בביחד מרגישה שאני אלומת מילים.
כמה מילים יכולות לתאר את הכרת הטוב העצומה שיש בי כלפי כל המלווים אותי עד לפה?
כלום ישנן מילים שתוכלנה לכמה את האהבה העצומה שיש בי לריבונו של עולם? את התודה שיש בי אליו?
האם אצליח אי פעם להסביר עד כמה התהליך הזה חיזק בי את האמונה ולימד אותי כל כך הרבה פרקים בהשקפה, פרקים שמאות שיעורי יהדות במשך חיי לא הצליחו להקנות לי באותה הבהירות והדיוק?
כמה פעמים בחיי שמעתי "יש מנהיג לעולם" ולא רק שמעתי אלא הקשבתי? כמה פעמים הבנתי את זה כמו שאני מרגישה את זה היום? כמו שזה שקוף וברור לי כעת?
אני יודעת ש"לפום צערא אגרה" אבל הרגע? השניה? אני מרגישה שאני הבחורה הכי ממוזלת בעולם. שקיבלתי הזדמנות שניה לחיות חיים שלמים ומלאים – וכמה מאיתנו מקבלים הזדמנות שניה?. שנתנו לי הזדמנות ליצור יצירה עם חומרי הגלם הכי משובחים שיש, כאלו שידי אינה משגת לקנות והנה הם פה, לשירותי, לשימושי, ויצירת האומנות הזו תלויה אך ורק בי.
יראת הכבוד שיש בי בנקודה זו, החשש לאכזב, הפחד לפגום ולו בחוט אחד קטן מהמארג המדהים הזה שמוגש לי פה להשלמה משתקים. משתקים אבל רק לשניה, כי בסופו של דבר ריבונו של עולם בחר בי, שירה גלבר, והוא אומר לי כעת "צאי לדרך, תפרחי ותשגשגי ותראי לי שצדקתי, שהציפיות שאני תולה בך עכשיו הן מוצדקות, שהכלים שאני שולח לך באים לידי שימוש. את יכולה ילדה שלי, רק תנסי" ולמרבה הפלא, עכשיו בנקודה זו ממש אני מאמינה בזה, מאמינה ביכולות שלי, מרגישה את הכלים שהוא שלח לי בתוך הידיים ורק כמהה להשתמש בהם, להתחיל ולרקום במרץ ולשזור עוד המון חוליות בשרשרת.
 
קטונתי! מכל החסדים!
מידת החסד העצומה שליותה אותי בתוך כל המהפכה האישית שלי מורגשת וזועקת, אי אפשר לפספס אותה, אי אפשר להתעלם. ההבנה ש"המגיד מראשית עד אחרית" שזה שתכנן והפך בראשית היתה לו סיבה ומטרה והוא מביא אותנו לאחרית בצורה הכי מושלמת שיש, רק כעת אני מצליחה לראות אותה בעיניי הבשר ודם שלי אבל ההבנה וההכרה בה היתה כבר מתחילת הדרך. האמונה הזכה והטהורה, נקודת המבט שנחשפה לעיניי כבר בשבעה וכל פעם מחדש מוכיחה את עצמה כנכונה וצרופה מרגשת אותי גם כעת, ברגע זה.
 
אז מה עכשיו?
מכתפת את שק הכלים המדהים שלי, משנסת מותניים ויוצאת לדרך חדשה.
יוצאת? לא, לא ממש! יוצאים!
שנינו ביחד, ארבעה אוצרות בידינו וריבונו של עולם, שלא עזב לרגע, קרוב קרוב אלינו ומלווה אותנו בכל צעד.. קטן כגדול והתודה על שפתינו
אילו פינו מלא שירה כים... אין אנחנו מספיקים להודות
תם אך לא נשלם
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על המגיד מראשית עד אחרית
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines