>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


מכתב לאחותי


18/02/2015
אל טורה השבוע שירה גלבר מפציעה מתוך שבוע של ניחומי אבלים. קריאה חובה!


לך חברה אהובה שלי,
לך. שאיבדת אדם יקר וקרוב בשבוע האחרון ויש המון כאלו, כואב הלב כמה קשה היה השבוע האחרון.
(ובעצם.. אני  כותבת את זה בכלל לכל חברה / קרובת משפחה / מכרה שאיבדה אתמול, שבוע שעבר, לפני שנה או חמש... מה זה משנה מתי??)
את המכתב הזה אני כותבת בראש ובראשונה כדי לנחם אותך, פשוט כי בכתב אני טובה יותר מאשר במציאות, אבל גם כדי לעודד את עצמי. כדי להזכיר לעצמי דברים ששכחתי, מקורות כח עצומים שיש שם ואני לא משתמשת בהם, כדי להחזיר לעצמי את שריון החוסן שלי ואולי כדי לבנות גם לך אחד.
ימי רביעי הם ימים טובים אצלי, הם ימים מלאי חיוניות ואור. הימים בהם אני צריכה להעלות את הטור שלי, מילים ספורות אבל כל אחת מהן צריכה להיות משמעותית – וכשהן מצטרפות למשפטים ולפסקאות שמציפים בעקבותיהם כוחות אצל הקורא אותן, כשהתגובות הן "מנת הכח השבועית שלי הגיעה, תודה" וכו' אין מאושרת ממני. שוב פעם הצלחתי ועמדתי ביעד הכל כך מיוחד שהצבתי לעצמי.
כדי להגיע לרמה כזו של הצלחה אני חייבת לכתוב ממקום טוב, ממקום מואר, צריך איזשהי להבה ולו קטנטונת כדי להדליק אבוקה גדולה ומאירה ואני ממש משתדלת להיות במקומות האלו.
את יום רביעי השבוע התחלתי מרוסקת.
לפני כמה ימים חווית את מכת האובדן הקשה. דקה אחת הוא היה פה ודקה אחרי כבר לא.
לקרוא אותך תוך כדי שאני מלבישה את הילדון המדהים שלי כותבת "אני בוכה ודואבת וכואבת וצורחת אבא תחזור וזה לא קורה" שיתק אותי, לא יכולתי להמשיך לעשות כלום. הדמעות שרפו לי בגרון והחליקו על הלחיים בלי שליטה.
הזעקה שלך "תשמרו עליהם, תהיו איתם כי זה פתאומי ובלתי הפיך. ואין, לא חוזרים, נעלמים בשניה, וזה הלם ומר ממוות" ואני שומעת את האצבעות שלך רועדות על המקלדת, את החור השחור הפעור בבטן מבעבע, את האובדן המשתק ולא יכולה לקדם בוקר שגרתי בבית.
החיבוקים הענקיים שהילדים שלי קיבלו הבוקר הם אין ואפס לעומת מה שרציתי לעשות.
ההכרה האמיתית והעמוקה כמה החיים קצרים ושבריריים, לא מספיקים אף פעם, היא משהו נרכש לצערינו. תמיד הפרידה פתאומית ומוקדמת מידי. השיתוק הזה מהלא נודע, ההבנה כמה שניה אתה פה ושניה אתה לא וזה סופי ומוחלט ולא ניתן לשינוי היא משהו שבאמת באמת אפשר להבין רק כשזה קורה.
לפני שנה וחצי שמרגישים לעיתים כשניה וחצי זעקתי את אותן המילים והרגשתי שקרעתי רקיעים, שהזזתי עננים מצד אחד של היקום לצד השני שלו, שעקרתי הרים של מוסכמות ותובנות ובמקומם הנחתי את התודעה שלי, את ההכרה החדה שרכשתי וכולם שמעו את זה והייתי בטוחה שלא רק שמעו, הקשיבו.
ואין לי ספק שהקשבת, שכולם הקשיבו, שליום וחצי יומיים אף אחד לא יכל לנשום, קרובים ורחוקים. לא אחד ולא שניים באו אלי ואמרו לי שהחיים כבר לא מובנים מאליהם, שפתאום הזוגיות שלהם מוערכת, שפתאום מוצאים זמן פעם בשבוע לבקר את ההורים והסבים, שהילדים מחובקים ומנושקים וכבר לא מתרגזים על כל שטות. אבל ככל שהזמן עבר המציאות השתנתה. הזמן מכהה הכל, הוא מכהה את הכאב ששיתק אותנו, שלא יכולנו לנשום בעקבותיו ונתן לנו קצת אפשרות להתאושש, להמשיך לחיות ברמת רגישות ברמת התמודדות. אבל בד בבד הזמן גם הכהה את ההבנה שהכל זמני, הוא טשטש את האורות האדומים שקיבלנו בסינוור לפנים ועכשיו משהתרגלנו (אפשר להתרגל?) למציאות פתאום לומדים לראות את הקשיים והמינוסים גם לאור האורות האדומים האלו. הם לא כבו, פשוט התרגלנו אליהם.
נשרפה לי הבטן לשמוע אותך אומרת את אותן המילים שאמרתי אז, כי כל כך רציתי שה wake up call שזומנה על ידי תהיה האחרונה שאי מי יצטרך, שכולם יתעוררו יחד איתי ויבינו כמה צריך להעריך ולחבק, שלא יגיעו כמוני לסיטואציה קשה כזו ויזעקו למה??? למה לא הייתי שם יותר??? למה לא נתתי יותר???
רציתי לומר לך להמשיך לצרוח, למרוח את הכאב שלך על כל שלט חוצות אפשרי, לתלות אותו על כל לוח מודעות כי שוכחים, כי הזעקה שלי כבר כהה, כבר לא שורטת ומדממת כמו שלך, וכולנו צריכים את הזעקה הזו כדי להתעורר, כדי לא לשקוע לתוך הצמר גפן המתוק הזה שנקרא שגרה, כדי להזדעזע ולהמשיך בתודעה הגבוהה הזו לתמיד.

ועם הכאב הזה אני רוצה גם לחבק אותך, להזכיר לך כמה היית שם. להזכיר לך לחפור במאגרי הזכרונות העצומים שלך ולמצוא שם את כל הרגעים המאושרים שהיו לכם יחד – והיו לכם כל כך הרבה כאלו. לספר לך כמה כוחות הם נותנים, כמה הם יכולים להציף אותך למעלה מתוך כל השבר והכאב.
אין ספק שזה מאלים, עותק כל מילה ומחשבה, ומשבאות מילים ומחשבות הן עצובות כל כך, נמוכות ואפורות ומושכות אותך להתחפר עמוק בתוך הכסא , הנמוך גם ככה, שאת ישובה עליו בימים האחרונים ולא נותנות לך לעלות. לטפס מתוך המרה הטובענית. אבל תני שניה את הדעת על השנים שחלפו, על כל הטוב שהיה לכם יחד, על השמחות המשותפות, על שיחות מחכימות, על רגעים בהם הוצפת באושר והרגשת שייכת, הרגשת שדואגים לך, על כל רגע שהיה לכם ביחד – גם אם הוא היה רגע של שתיקה, הוא היה יחד.
תני את הדעת גם על המקום הטוב אליו הנשמה המשיכה. דמייני את המבט שלו מלטף אותך, מחבק אותך מהכי קרוב שאפשר כי הוא פה, איתך, בבית הזה, בחדר הזה, לעוד כמה ימים, לחזק אותך, את כולכם.
אני בטוחה שהוא דואג לא פחות ממך מה יהיה אתכם, מה יהיה עם כל מה שהוא השאיר לא פתור ולא סגור בעולם הזה והוא מבולבל מאד, אבל הוא במקום טוב. והוא בונה עליך, בונה שתתחזקי, שתקחי את הכוחות שמחכים לך עם כל מכה כזו ואת הזכרונות הטובים ותרקחי מהם רפואה והמון עוצמה כדי להמשיך.
כן, אני יודעת שמוקדם מידי לומר לך שיהיה בסדר. שאת תצליחי לחזור לשגרה ולעבודה ולכביסות ויום אחד אפילו תקטרי עליהם. שתתרגלי למציאות הזו ותחיי אותה עם כתפיים פחות שחוחות.
אני גם יודעת שמוקדם מידי לספר לך שיום אחד תוכלי לחייך.
את מכירה אותי, כמה החיוך הוא סימן ההיכר שלי, כמה כשחייכתי זה היה מכל הלב.
בשבעה דאגתי, לא האמנתי שאי פעם אני אהיה מסוגלת לחייך חיוך אמיתי – לא כזה מנומס שאת מבליחה בין הדמעות עכשיו לדודה זקנה שבאה מרחוק אלא ממש אחד אמיתי. שלא לדבר על צחוק מתגלגל, צחוק כמו שהיה לנו, אמיתי כזה עם דמעות וכל המסביב... ואין לי מושג איך, זה בא.. לא תוך יום, לא תוך יומיים אבל כן, הזמן שמכהה לשלילה מכהה גם לחיוב והיום מסוגלת לחייך, לשמוח באמת מכל מיני סיטואציות שמזמינות שמחה, לנשום ולחייך בלי קושי ובלי נקיפת מצפון. זה יקח את הזמן שלו אבל זה יקרה ומיותר להתעכב על זה עכשיו ולנסות, זה לא ילך.. לא מתאים.. אבל שותלת לך את הידיעה הברורה שזה אפשרי, אולי זה יחזק בך משהו.
אבל דבר אחד ממש חשוב לי שתדעי.
את מסוגלת להכל!!
לכל קושי שהקב"ה מזמן לך הוא מכין לך שק של כוחות. זה שאת לא רואה שהוא הופך אותו מעל הראש שלך ויש לך את הכוחות לא אומר שהם לא קיימים, העבודה שנערמת לך על השולחן עכשיו זו שאת לא רואה אותה קיימת, נכון? אז ככה. הם שם, מוכנים לך ומחכים שתשתמשי בהם.  לפעמים הוא מחליט שאת חזקה מספיק כדי ללכת כמה צעדים ולקחת אותם בעצמך אבל בימים האלו, מנסיון, הם פשוט נמזגים עלייך באשדות ענקיים, הם מציפים אותך ועוזרים לך לשרוד את כל העצב והקושי והם ימשיכו איתך, הם לא ירפו לרגע.
תשתמשי בהם!!! את אישה מדהימה ועצומה, אישה ברזל ואין לי ספק שאת יכולה להתרומם. את יכולה את רק צריכה להחליט שאת רוצה ומרגע שתפתחי לו פתח כחוד של מחט מבטיחה לך שהוא יפתח לך אולמות והיכלות.
קחי את הזמן שלך לכאוב ולבכות ולהתגעגע, המציאות השתנתה ועכשיו צריך לפנות זמן גם לצרכים האלו (ואם לא תפני מבטיחה לך שהם ימצאו דרך לצוץ בין לבין כל העיסוקים שלך) אבל אל תשכחי לשניה שנשארת פה מאחור ויש לזה סיבה. בין אם כי את הנצר שלו, פאר יצירתו וההמשך שלו שיסב לו נחת בלי קץ מהעולם הזה. ובין אם את התזכורת לכולנו מסביב (ומבטיחה שאותי הערת מכמה חלומות ורודים מידי שחייתי בהם), לא אנחנו שמחשבנים וקובעים את תפקידנו בעולם אבל ברור לנו שיש לנו תפקיד ושחייבים להמשיך למלא אותו.
אל תפלי עמוק מידי, יש לך עדיין יעוד ואת לא סתם פה. צריכים אותך!! את דרושה!!
ונכון שלא תשמעי את אבא אומר לך כמה הוא גאה אבל הוא עוקב. מקרוב מאד. תמשיכי להיות מדהימה כמו שאת ומבטיחה לך שהוא יתגאה.
ועוד דבר קטן אני יכולה להבטיח לך.
לכשיבוא העת, כשתקומי מהשבעה, תנסי לזכור שיש לך אבא חדש-ישן.
אבי היתומים יקום יחד איתך, ירים אותך ויחבק אותך חזק. יחד עם אבא שלך, שניהם, ילוו אותך עכשיו בכל צעד שתקחי ואת רק צריכה לפנות אליהם ולבקש, תפילותייך מתקבלות עכשיו בVIP. מבטיחה.
 
המקום ינחם  אותך – כי רק הוא יכול באמת. ושלא נוסיף לדאבה, אף אחד מאיתנו. אף פעם.
 
רשימת התגובות  
מכתב לאחותי - , 20/02/2015
לגב׳ שירה גלבר שלום קראתי את מכתבך ובכיתי ,לפני כשבעה חודשים ניפטר בעלי באופן פתאומי מדום לב '',לילה לפני כן חגגנו את יום הולדתו עשינו הרבה תכניות '' היתי מדברת איתו ולאחר שלושה חודשים ניפטר גם את חי הצעיר מדלקת ריאות שהסתבכה,שניהם צעירים יחסית ,המכתב שכתבת היה מכל הלב שניכנס עמוק לליבי ומי יודע לעוד הרבה אבלים זה המכתב התנחומים שאני בטוחה שיחזק הרבה כמו שחיזק אותי ,תזכי למצוות וכמו שחיזקת אותי ואחרים תמכי לחיזוק גם את ,הייתי רוצה לומר הרבה דברים על מה שכתבת אבל היריעה לא מספקת בכבוד רב ושוב תודה
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על מכתב לאחותי
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines