>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


יש לי יום הולדת


29/01/2015
לרגל יום הולדתה קבלו את שירה גלבר בסיכום קטן ומקבץ עצות לעצמה


את פוסט יום ההולדת שלי השנה לא חשבתי שאכתוב
המירוץ היומיומי והעיסוקים בלי סוף לא צלחו עם רשימות האינסוף וכמויות המילים שהיו באמתחתי לגבי השנה שעברה.
אודה ואתוודה, אני בנאדם של רשימות חשבונות וסיכומים בלי סוף.
ראש השנה או אם נדייק הימים הנוראים - החגים בכלל הם אצלי זמן לחשבון נפש איפה אני עומדת מבחינה רוחנית, כמה טובה הייתי השנה, על מה אני צריכה להקפיד יותר. ראש השנה הוא חג של טעינה אינסופית בתפילות, יום כיפור הוא חג של בקשות ותחינות לצידה שתלווה אותי לאורך כל השנה, ודמעות שממיסות ומיישרות כל עקמומית שבלב.
תחילת שנה אזרחית היא זמן למאזנים, לתיקוני סופשנה ופינוקי סופעונות לבית, למעקב אחרי חשבונות והוצאות – כל הניירת שנאספת ומחכה לבירורים מטופלת בסוף שנה.
יום הולדת הוא היום שלי עם עצמי.
יום של התחשבנות על כל השנה שעברה, איפה התחלתי אותה, היכן אני מסיימת אותה.
כמה חלומות הגשמתי, כמה מטרות עדיין מחכות לי, אילו עמדות שיפרתי ומה אעשה בשנה הקרובה, כשאהיה גדולה? לאן אני רוצה לפרוח ולצמוח?
הסיכומים האלו מאד קלים אצלי. מה שנשמט מזכרוני תמיד ישלף תוך כדי דפדופים. כל דבר כתוב, בכל מקום יש לי טור / פוסט או סיכום כלשהו.
השנה האחרונה היתה שנה מעצימה, שנה בה למדתי המון בדרך הקשה שנה מאתגרת – לא תמיד הכל בא בקלות. שנה בה הופתעתי המון מהדרך הרכה ומהחיבוקים החמים שליוו אותה, שנה בה למדתי על אנשים סביבי, החברים הטובים ואלו שחשבתי שהם החברים הטובים ואינם עוד. השנה הזו לימדה אותי המון על עצמי כאינדבידואל, כשירה גלבר, לא רק אמא של ואשתו של, פשוט אני.
את יום ההולדת הקודם שלי חגגתי בהריון.
החיים באותה התקופה הרגישו בסטנד ביי, כל הזמן בדרך לעוד יעד, לעוד פרק זמן שיחלוף, שבעה, שלושים, שלושה חודשי הריון מובחלים, לידה, שנה. את האלמנות שלי התחלתי ישר עם ההריון, בלי מקום לעצמי לגמרי לבד, בלי אפשרות להקיא את קרביי מרוב בכי כי תמיד היה שם עוד משהו שנשאר בפנים, עוד חלק של שלומי, משהו שהחזיק אותי חיה ומתפקדת ושפויה ומצד שני לא משאיר אותי לעצמי, כל הזמן שייכת, כל הזמן תפוסה במשהו.
במהלך השנה קיבלתי את עצמי בחזרה, בתהליך ארוך וכואב בו לא ויתרתי לעצמי בשום שלב הצלחתי לפרוץ את פקעת המשי שעטפה אותי, ומזחל חסר חן ומגושם הצלחתי להצמיח כנפיים עדינות אך נחושות ולהתחיל לרחף ולדאות, להגביה עוף ולכבוש גבהים חדשים.
הדרך הארוכה שעשיתי והשינוי העצום בהסתכלות, בהבנה (כן, גם בהבנה שלפעמים אין הבנה, שלפעמים אין הסבר וצריך לקבל את זה ולחבק את זה באהבה ענקית) מביאה אותי ליום הולדת נוסף עם החלטה.
השנה אני לא מסכמת.
אני דוגמת רגעים של אושר, משחזרת עם המון חיוכים. אני מחבקת את הצער, את הקשיים שהיו וישנם ונושמת לתוכם, חיה לצידם ולא נותנת להם לעצור אותי בדרך לאושר הבא שיבוא. אבל אני גם עושה עוד משהו אחד קטן בשבילי. את השנה החדשה אני מקבלת עם כמה תובנות והחלטות חדשות, פינוקים קטנים לדרך שתבוא.
יש לי יום הולדת
לא לפחד מהפחד
הפחד אותו הכרתי בשנה האחרונה הוא אחד הדברים הכי נוראיים שיש.
הוא סמיך ודביק ובולע, הוא עוטף בכירבול ומתרץ "למה לצאת מאזור הנוחות? מפחיד שם, נורא שם, לפחות עם הרע הזה את יודעת להסתדר, בשביל מה את צריכה אתגרים חדשים". משלמדתי לא לפחד ממנו, לתת לו יד ויחד איתו להסיט את הוילון ולתת לאור של השלב הבא לזרוח החיים שלי השתדרגו פלאים.
אז נכון, כשאני מזהה את עצמי בסיטואציה שבה כל הדם אוזל מהפנים, הרגליים כל כך כבדות שאני לא מצליחה לזוז והלב צורח "אמאלה" בווליום ששומעים בירח אני מזכירה לעצמי את כל ההישגים הקטנים שהצלחתי לאגור בדרך, את כל הפעמים שלא נתתי לפחד הזה לעצור אותי ולהזכר באושר העצום שהביא איתו השינוי שהעזתי לעשות או הצעד אותו פסעתי בחשש בפעם הקודמת ועם נשימה עמוקה אני שוב לא מפחדת מהפחד ומעניקה לעצמי את מתנת השחרור והאומץ.
 
ילדה לנצח
משחר ילדותי פיטר פן קסם לי. הילד הנצחי, לא מזדקן ומתרצן.
עם הזמן כשבגרתי ונוכחתי לראות סביבי את המבוגרים שלא השכילו להתבגר ולהרוויח את מנין שנותיהם הבנתי עד כמה זה לא רציונלי, אז להלן אדפציות.
את השנה הקרובה כמו גם את כל השנים שיבואו בעקבותיה בעזרת ה' אני רוצה להעביר עם מידות מה (עצומות) של ילדות. לא לתת למנין השנים להשפיע על החיוניות והאטרקציות.

מידה נאה של צחוק מתגלגל כמו של נסיכונת בת השלוש שלי, הצחוק שסוחף איתו את כל השכונה. כמות יפה של אמון תמים כמו של תינוק החלומות שלי עם העיניים העגולות והגדולות האלו שיודעות בוודאות שאמא מעבר לפינה והיא תדאג ותסדר והכל יהיה טוב. הסקרנות הילדותית, עליה אני לא רוצה לוותר, היא מאפשרת לחקור ולגלות כל כך הרבה דברים חדשים ונפלאים. הייתי גם לוקחת איתי מידת מה של לקיחת סיכונים, העזה לקחת צעדים ראשונים למרות הידיעה הבוגרת שתבוא בעקבותיהם נפילה – כי התוצאה הסופית של ללמוד ללכת שווה את זה לחלוטין.
ההסתפקות במועט, כוס חד פעמית באמבטיה מלאה מים ואין מאושר מהזאטוט, מה הוא צריך יותר מזה? הסתפקות במה שיש היא מידה כל כך יפה בעייני שגם אותה אשמח להוסיף לאמתחתי.
להשאר צעירה, בנפשי, ברוחי, בלי שום קשר למספר או לוותק, לנסיון או למציאות המרה מסביב. ככה בדיוק אני רוצה.
 
תודה, תודה ושוב תודה
שום דבר לא מובן מאליו.
אם יש שיעור שלמדתי ונחרט לי בכל נים ותא בגוף הוא שום דבר לא וודאי ומוחלט ובשבריר של שניה הכל יכול להשתנות וכן... גם ששום דבר לא מגיע לי.
"הכל אפשרי" הוא מוטו שמלווה אותי באתגרים של היום יום, אין שום דבר שלא בידיי לעשות ולכבוש עם קצת מאמץ או קצת יותר מאמץ. אבל בזמן האחרון יש לו גם אספקט נוסף.
החיים מתהפכים ברגע, יום אחד יש פה מישהו שעוזר ויום למחרת הוא כבר לא. והעזרה הזו, היא לא החובה של אף אחד, החיבה והאהבה והחיבוקים שעוטפים – אף אחד לא מוכרח להעניק אותם ועל כן זה ממש לא מובן מאליו.
השגרה מטבעה סוחפת ומכהה את ההכרה הזו, את ההבנה שכל דבר טוב שיש לי הוא חסד. חסד צרוף של מי שמתנהל מולי, של רבש"ע ששלח אלי את ההוויה הטובה והמחבקת שיש לי.
אז בשנה הקרובה אני מחבקת בחום את ההבנה הזו ומקווה שהשגרה לא תכהה בי את הרגישות ואת הכרת הטוב, שאצלח אתה ואצליח להשאיר את ההודיה הזו על סדר היום. כל דקה ורגע.
 
סופרוומן – מופע יחיד
אני שונאת להיעזר באחרים.
שונאת לשחרר אחריות, להאציל סמכויות.
הכל לבד, בכוחות עצמי, עד כלות הכוחות בעצם אבל לא לבקש, לא להזדקק, לא לתת למישהו אפשרות לאכזב אותי, למעוד ולא להצליח במילוי המשימה או הצורך שלי.
החיים לימדו אותי אחרת. השנה השכלתי להבין שאי אפשר הכל לבד. "לא טוב היות האדם לבדו" ו"קנה לך חבר" לא נאמרו סתם כך.
למדתי שיש בי מאגר מסויים של כוחות וכמה שאנסה למתוח אותו ולמרוח אותו הוא מוגבל, מעבר לכוחות אלו מחכה תיגבור של כל כך הרבה אנשים שאוהבים ויכולים ורוצים לעזור ואני צריכה להרכין ראש, לבלוע את הכבוד העצמי שלי ואת הציפיות לפרפקציוניזם שאני דורשת מעצמי ולהבין את העניין הבסיסי שכל אחד מאיתנו הוא כלי לזיכוי האחר, שלא סתם ישנה מצווה של חסד ואת העניין השורשי ביותר שאי אפשר כל החיים לתת, צריך גם לקבל. שרק כשאת לומדת לקבל את יכולה לתת ברמה הכי גבוהה וטובה שיש .
אז בשנה הקרובה מקווה להשאר סופרוומן אבל מוקפת בעוד "סופר"ים סביבי... לקבל בלי שום צביטה בבטן ובלב שלם ולהצליח לשחרר ולהאציל סמכויות בלי מחשבות שניות וספקות.
(ואני חייבת להוסיף "מחשבת כפירה"... לאגור מהקבלה המון כוחות כדי להמשיך ולתת).
 
אני תמיד נשאר אני
אני מכירה את עצמי. אני ועצמי עברנו כברת דרך יפה, המון פיתולים וקילומטרים.
לאורך הדרך הזו לא פעם ולא פעמיים נטשתי את עצמי לטובת מה שאחרים רצו שאהיה.
עצמי אמנם נעלבה אבל היא אף פעם לא נטשה, תמיד היא חיכתה לי שם עם חיבוק חם וסבלנות אין קץ שאשוב. היא ידעה שאשוב, ידעה כמה נוח לי בה, כמה אני צריכה אותה. ותמיד חזרתי אליה, כי מתיש להיות משהו שאת לא.
מתיש לחייך ולתחזק שכבת הסוואה על ה"אני" שבפנים. זה אוכל את כל הכוחות.
אני יודעת להיות אני (ואני "אני" לא רעה בכלל בסופו של יום, רק אומרת) ואני עושה את זה בצורה הכי טובה שאפשר וכמתנה לשנה החדשה אני מעניקה לעצמי את האישור להשאר כזו, בדיוק כזו ולא אחרת, ולעשות את זה הכי מושלם שאפשר, לרווחתי ולרווחת כל מי שסביבי
 
שנה טובה שירה גלבר J
 
 
רשימת התגובות  
כל מקום שיש שמחה השכינה מבקשת להצטרף ולהבנות - , 29/01/2015
טקס יום ההולדת לכאורה זר ליהדות . לא לכולם ברור ``לשמחה זו מה עושה``.

ובכל זמן דבר שהשתרש ותפש לו מקם ושביתה מן הראוי להכישרו ולגיירו כהלכה או נכון יותר להסמיך לו סוף סוף את המדרש הראוי לו.

והנה התורה מציינת על יום הולדת פרעה`` .אם לא ביקשה התורה להכמין ולומר בציון זה,דבר מה של נצח וודאי שלא הייתה מזכירה זאת.

ודבר הנצח הוא שבכל יום הולדת של כל אדם יש מעין פרשת דרכים של חשבון עובר ושב של ``פרעה`` במובן של פרעון .
כאילו ביום ההולדת שב הבורא לפקוד את הנולד ושטר פרעון בידו ליידע אם ראוי היה ללידתו ואם הצדיק הוא את לידתו כצלם אלוהים במעשיו בשנה שעברה לחייו ואם חלילה לאו האם יש להפרע ממנו בדרך כל שהיא

והנה ביום חשבון של פרעון שכזה ,כשכולם מתכנסים לחגוג ולברך לאותו שנולד באותו היום . כי אז מוכיחים כביכול שלידתו הייתה ראוייה גם ראוייה והוא נוח ,רצוי ומקובל על הבריות .
וכי אז עובדדה זו מתקבלת בשמיים ללא כל עוררין .

וכך יוצא שביום הולדת שנחגג בהמון יוצא החוגג הראשי נשכר ביותר עם דף שממי חלק ועם מלוא הפוטנציאל והעידוד הראוי להצלחה בשנה הבאה.

הנה כי כן ראוי גם ראוי לחגוג יום הולדת לכל אחד ואחד ולהפוך את יום ההולדת ליום של שמחה לכולם.

והזוכר לתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
משה אהרון
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על יש לי יום הולדת
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines