>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


אך טוב וחסד


14/01/2015
רגע לפני שמגדל הקלפים מתמוטט לגמרי שירה גלבר עם טיפ שווה לשיקום


מכירים את ההרגשה שכל החיים קורסים לתוך תהום אינסופית ועמוקה?
זה לא קורה בשניה אחת, לפחות לא אצלי, זה מן שינוי מגמה
בוקר אחד קמת עם חצ'קון ענק כזה על השפה, במקום שאי אפשר לפספס (לפחות לא את(, במקרה זה היה בבוקר מסיבת היומולדת של הנסיכה הקטנה וכל שנותר לך הוא לקוות שאף אחד לא ישים לב ואם מישהו ישים לב יהיו בו מספיק רחמים וטאקט כדי לא לומר כלום.
בעצם זה לא התחיל שם... זה התחיל עוד כמה ימים לפני כשהרגשה רעה כזו קיננה בבטן, מן תולעת קטנה שחפרה וחפרה שמשהו אפעס לא איי איי איי, והתעלמתי, ואז קיבלתי כאפה מהחיים וחשבתי שזהו, מהמורה קטנה והופ אני על הרגליים, ואז יום יומיים מאושרים, הכל דופק כמו שצריך וכמעט הצלחתי לשכוח מהתולעת שגדלה וגדלה בינתיים ואז מגיע בוקר החצ'קון המדובר...
משם זה רק מתדרדר,
ילדונת חולה, תקל בעבודה, שקע פיננסי לא צפוי, והמקום הבא שאני מוצאת את עצמי בו הוא בחדרו של הרופא שלוקח לי משטח גרון רק כדי לצאת ידי חובת הפרוטוקול וממליץ לי לטוס על אקספרס ולהתחיל אנטיביוטיקה במנה כפולה כי כמעט לא רואים לך שקדים מרוב מוגלה.
עכשיו בואו שניה נשים את ההתמוטטות הזו על סטנדביי, בואו נדבר שניה על אמאבא חולה.
אמאבא חולה זו פריווילגיה מחוץ לתחום. זו זכות ששמורה רק למשפחות עם אמא ואבא וביביסיטר צמודה. אין שום אפשרות בעולם להיות אמאבא ובכל זאת לקדוח מחום לילה שלם במיטה בלי לקום שלוש פעמים לזאטוט מתגעגע לאמא מתפקדת. אין שום מציאות כזו בה אמאבא חולה חוזרת הביתה לפינוק של מרק חם ומילה חמה או חס וחלילה לשנ"צ מחזקת. יש לאמאבא מטלה בעברית, לימודים למבחן באנגלית, קורס מזורז לכתיבת שמה הפרטי של הנסיכה על לוח וגירים מלכלכים וכמובן שומרת סף לזאטוט שגילה את פלאי חדר השירותים בגיל עשרה חודשים (מוקדם מידי, לא?!)
אני יודעת שאמרתי את זה פעם או פעמיים קודם אבל אני חייבת לומר את זה שוב...
אני מעריצה ומעריכה את שלומי המדהים שהיה לי שנתן לי להיות חולה ושוב חולה ועודפעם חולה וכל פעם פינק ושמר ועזר במסירות אין קץ, זו היתה הבקשה הראשונה שלי ממנו שניה אחרי שהוא נפטר, שניה שהוא יקח פיקוד על העניינים כי אני לא מתמודדת עם הכל, אבל אני מעריכה ומעריצה לא פחות את כל החברות שלי, בעצם לא רק אותן, את כל הנשים החד הוריות באשר הן, אלו שחדות מבחירה, אלו שמאונס, כל אחת מסיבותיה היא, כל אחת ואחת מכן היא אלופת העולם, מדהימה ומלאכית ענקית ועכשיו, כשאני מתאוששת לאיטי מהחולי התורן אני אלומה מול ההתמודדות המדהימה שלכן עם סיטואציות כאלו בעבר ומחזקת את ידיכן לעתיד (שלא יהיה, תהיו בריאות! תמיד!)
מגדל קלפים

אז סיימנו עם החולי, נחזור למארג העדין שלי שמתפורר לאיטו, כאילו חוט קטן נפרם בו ולאט לאט הוא נמשך והותיר אחריו רק רמז למה שהיה פה פעם.
ממוטטת כולי, פיזית, אני מוצאת את עצמי יושבת במשרד, מרוכזת כולי בעצמי ובמסכנות שלי, מקלידה מכתב על אוטומט ולפתע מכה בי עוד רעם. 13.01.2015. השלוש עשרה בינואר, התאריך שהיה אחד מרגעי השיא של השנה, יום הנישואים שלי, ואני שעשיתי לעצמי כלל לא לבכות במשרד לא מצליחה לעצור את הדמעות ושוקעת עוד יותר בעצמי ובקושי.. חולפות להן כמה שעות וכשאני חושבת שהנה, הצלחתי לתפוס את עצמי בידיים, הקלפים לאט לאט מתחילים להערם שוב למגדל עדין ואומנותי והטלפון מצלצל ואיתו עדכון מאד כואב, והנה אני קורסת שוב...
הצלחתי להרגיש לך את המקום העצוב והאבוד הזה?
אז זהו, שאצלי אין מקומות אבודים.
קצת אחרי ששלומי נפטר הרגשתי שאני נאבדת, שאני לא מוצאת טעם לכל ההתמודדות, שאני לא מצליחה להאסף ולשמור על הכוחות, על המורל. הכל היה כל כך אפרורי וקשה ודוקרני.
באותה התקופה על כל דבר קטן הייתי מכניסה שאלה לרבה מאמשינוב וכמו כל שאלה שהיתה לי פניתי אליו, איש חכם משכמו ומעלה בטוח יוכל לתת לי עצה, איך שומרים על הכוחות. מה יוכל לעזור לי, מה יוכל להרים אותי גבוה על מנת שאוכל להעיף את הגוזלים שלי קדימה הכי שאפשר והעצה שלו מאז מלווה אותי עד לרגע זה.
אני לא זוכרת את מילותיו המדוייקות אבל השורה התחתונה היתה שהדבר היחיד שאישה מצווה עליו ויכולה להתחזק בו על מנת להתחזק הוא מידת החסד.
לכאורה במבט ראשון התשובה הזו תמוהה. בתוך כל הקושי איך בדיוק אפשר למצוא כוחות לחסד? איך יחזק אותי להשתמש במעט הכוחות שעוד נשארו בי כדי לתת לאחרים.
מסתבר שזו הגאונות הצרופה ורק אחרי כמה וכמה נסיונות הצלחתי להבין את ההגיון שעומד מאחוריה.
כל פעם כשהרגשתי שאני מתמוטטת, שהחיים סוגרים עלי עם מלא אתגרים שלא מצאתי להם כוחות נזכרתי במה שהוא אמר ומיד חיסדתי, מיד מצאתי לי את המישהו שאני יכולה לעזור לו, את המשהו שיש בי לתת לזולת. כל פעם שזה קרה, כשיצאתי מתוך הבועה שלי, מתוך המחשבות על הקשיים שלי ועל מה שחסר לי ואני צריכה וחשבתי על הזולת, ועשיתי בשביל הזולת המעשה הרים אותי. פתאום הערכתי הרבה יותר את מה שיש לי, את היכולות שלי לעזור, לתת משהו מעצמי למרות כל החוסרים.
 
אז הנה אני פה, תוהה מה יהיה פרויקט החסד הבא שלי, רוצה כבר להקים מחדש את היסודות למגדל הקלפים העדין והחמקני הזה שנקרא החיים שלי אבל הרגשה וידיעה אחת סמוכה ובטוחה בי.
אני יודעת בלי שום ספק שאם המגדל שלי יהיה מורכב על אדני הטוב והחסד אז "ושבתי!! לאורך ימים!!"
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על אך טוב וחסד
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines