>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


על ניסך וניסיונותיך


24/12/2014
רגע לפני שחג החנוכה חולף שירה גלבר בטור על ניסים בימינו אנו


מתי בפעם האחרונה ישנת טוב? שינה עמוקה כמו של תינוק.
להכנס למיטה בשעה סבירה וכשאני כותבת סבירה אני מתכוונת שעה בה עדיין לא שומעים המיה קלה של ציפורים שמנקות את הגרון שניה לפני הזריחה, שעה סבירה היא שעה בה העייפות עדיין לא מעבירה אותך למצב אוטומטי.
אז השעה הסבירה הזו, אחרי שכל מטלות היום נעשו ואלו שלא הוספקו קיבלו מועד ביצוע אחר, השעה הזו שהפיג'מה הריחנית מלטפת ועדיין אפשר לשים לב לריח, להנות מאוושת הפוך כשהוא עוטף אותך, מתי פגשת אותה בפעם האחרונה?
אם הזכרון לא עמום מידי אני כבר מעניקה לך מדליה! אני לא זוכרת כזו סיטואציה וניסיתי בכל הכח להזכר.
אהה, ועוד שאלה...
בשעה הזו, כשהיית בתוך הפוך המלטף, כשתנאי האור היו אופטימליים והחלומות ממש מעבר לפינה, החלקת לתוך השינה מהר? זרם לך ברוגע?
אוי כמה שאני מוריקה עכשיו מקנאה רק מהמחשבה על תשובה חיובית כזו.
לצלול לתוך שינה עמוקה שניה אחרי שהראש על הכרית, הנייד מחובר לטעינה – כמובן בלי לשכוח לכוון שעון מעורר כי הרי אין מנוחה בלא יקיצה ושקט שורר בבית ובראש הם בגדר מדע בדיוני מבחינתי.
הרי מתי אספיק לתכנן תוכניות? לבדוק מה מצב ההישגים שלי, איפה עוד אני צריכה להתקדם ולתקן ובאילו יעדים עמדתי היום?
ומתי אספיק לדאוג???
 
כן כן, על זה בדיוק רציתי לכתוב, על הדאגות.
הדאגות האלו שמכרסמות, שכבשו זה מכבר כמעט כל חלקה טובה בי, שעברו לגור לי על העורף ונושפות ללא הפסקה.
בתקופה האחרונה אני מוטרדת מאד מאיזשהו עניין, דאגה שגם כשהיא לא בהירה וחדה היא עמומה ומלווה אותי ללא הפסקה. מידי פעם היא צפה ועולה על פני השטח ולא משנה כמה אני אספר לה שיהיה בסדר וכמה אני אשכיב אותה לישון מתוך הכרה במציאות שאני לא יכולה לה, תמיד היא תבוא לומר לי לילה טוב, לשיר לי סרנדות לפני השינה ולדאוג (אמרנו דאגה או לא אמרנו?) שלא אשכח ממנה.
בואו שניה ניקח הפוגה קטנה מהתקן שלי, מהאמאבא ונדמיין אותי במציאות אחרת, ככל הנשים. אישה, אמא, עקרת בית, מפרנסת וכל שפע התפקידים הרגילים והמיוחדים של כל אישה בישראל ובכלל...
לכל אחת מאיתנו מתישהו במהלך החיים מזדמנים אתגרים, נסיונות.
לאחת אלו נסיונות בפרנסה, לשניה נסיונות בשלום בית, לשלישית הדיאטה פשוט לא הולכת והרביעית מתמודדת עם עלם חמודות בגיל העשרה וקצרי התקשורת שמוצעים לה בתפריט היום יומי הם אפעס לא מנת הגורמה שהיא חלמה עליה כשנכנסה ל"מסעדת החיים".
אנחנו מאמינים שעם כל נסיון באים הכוחות שלו. שהקב"ה מקדים רפואה לכל מכה. שכל אתגר שהוא מזמין לפתחנו הוא הכין המון קודם את הכלים באמתחתנו ולנו נותר רק לפשפש בשק הזה אותו הוא הניח לנו על הגב, לשלוף אותם ולהשתמש.
מורשת נשים
נשמע ציורי למדי נכון?

אז זהו, שמניסיון אני יכולה לומר שזה נכון. איכשהו כשממש חיפשתי את הכלים הם תמיד נמצאו או שנמצאו סייענים שעזרו לי בהתמודדות על ידי שימוש בכלים שהיו להם, לכל נסיון בא הפתרון שלו, במוקדם או במאוחר, בעמל יזע ודמעות או לחילופין אם שפר עלי מזלי אז בקלות, אפילו לא הרגשתי ודילגתי מעל המהמורה.
אבל מניסיוני הדל אני יכולה גם לומר עוד משהו קטן.
לפעמים ישנה דרך לקצר הליכים.
למה אני מתכוונת?
אם נקצר את המילה נסיון נמצא בה טיפ קטן לחיים, בתוך המילה נסיון מופיעה המילה נס.
לפעמים ישנם ניסים.
שניה, לפני ההתפרצות של "אבל מקובלנו שלא מבקשים ניסים" והדוגמאות המוחשיות שלימדו אותנו החל מהגן על שקי הניסים המוקצבים לכל אדם ולא מבזבזים אותם על חלום למכתביות הלו קיטי או הזמנה למסיבת יום הולדת נחשקת, חכו, יש לי הסבר קטן למה אני מתכוונת.
אמנם נכון שאנחנו לא אמורים לבקש נס, שנס הוא בגדר הפרת סדרי טבע והזכויות הנזקקות לו הן ענקיות, אבל אני מסתכלת על זה מזווית אחרת.
לפעמים, בתוך כל הנסיונות שיש לנו, בתוך כל ההתמודדויות, אנחנו שוכחים שיש מנהיג לעולם.
יש לנו אבא, שתכנן והגה כל סצנה במופע המרתק שנקרא החיים שלי / שלך.
אז נכון שמרגע שהתחילה ההצגה אנחנו מרגישים לעיתים כמו שחקנים ראשיים אבל לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו רק שחקנים ויש פה בימאי.
שחקן יכול לעשות רק את תפקידו לעומת הבימאי שמאגד ומביים את כל ההצגה כולה.
פעם, כשסיפרתי למישהי על כל הדאגות שרצות לי בראש, על כל מה שאני צריכה להספיק ולפתור ולעשות היא אמרה לי "שניה, חכי רגע, די עם כל הדאגות האלו. קחי צעד אחורה, שחררי את כל הלכאורה שליטה שיש לך במצב ותני לקדוש ברוך הוא לדאוג לך קצת, את לא משאירה לו מקום עם כל האני ואני ואני שלך" וזה היה משב צונן ומרענן
כי לפעמים אנחנו צריכים להרים ידיים.
לפעמים מול הנסיון צריך ל"קפד ראשו" ופשוט לחכות לנס
והניסים ישנם!! הם נמצאים מסביבנו ורק מחכים להקל עלינו, הקב"ה רק רוצה לעטוף אותנו בחיבוק שלו, הוא רק מחכה לפתח הקטן הזה של האמונה, של השחרור שליטה והתבטלות מולו ואז מגיע הנס.
 
ואיך שכחתי מכל זה? איך נתתי לעצמי לאחרונה להסחף בדאגות? לשכוח לרגע מהניסים?
אפילו בתוך כל השכחה הזו הגיע אלי הנס בכפית של כסף לפה, בבהירות צלולה לראש.
חג החנוכה. מדקלמת לפחות פעם ביום ניסים כה רבים "רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, זידים ביד עוסקי תורתך" המחשות בלי סוף ופתאום בא לי נס אחד קטן משלי, תזכורת. שיחת יקיצה מהמציאות הדאוגה.
שירה!!!! תאמיני בניסים!!!!
ברוח הימים, תניחי לנסיונות ותני לעצמך להזכר ולהרגיש שיש מישהו שדואג, ששומר, שהכל בידיו ובכוחותיו ואם רק תאמיני קצת ותפסיקי לדאוג הוא יביא את הנס כהרף עין, יהפוך לך את הנסיון לנס הכי מושלם בדיוק כמו שרק הוא יכול.
 
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על על ניסך וניסיונותיך
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines