>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


מעט מן האור


17/12/2014
משלהבות קטנות לאבוקה ענקית ומחזקת – שירה גלבר בטור מיוחד לחנוכה.


השבוע כמו כמעט כל אמא כשרה ומצפונית ישבתי לצפות בהצגת חנוכה בגן של הזאטוטה
כל הגודל הענק שלי התקמט לתוך כסא קטנטון מעץ והיד היתה בהיכון על המצלמה לתעד כל חיוך, קידה והנפת פונפון
התהייה לאיזה שלומי בדיוק אני אשלח את הסרטונים הודחקה בכח לפינת השאלות שלא שואלים, יחד עם הדמעות שזלגו לי באותו הבוקר כשקראתי פוסט של חברה בו היא כתבה כי במסיבה של הבת שלה היא בכתה מאד למראה ילדה בת 5 שאיבדה את אמא שלה שפיזזה שם וכמובן המחשבה הקטנה הזו על הילדונת של אבא שיש לי, רק בת שלוש, עם כל כך הרבה שמחת חיים שתרקוד לי בלי שאבא שלה יהיה פה לעודד אותה שוב פעם המיסה את הסכר הארעי על העיניים שלי.
אז הגעתי, בשביל להנות, רגעי האושר הקטנים שמלווים אותנו ביום יום ומתדלקים ובדיוק על זה אני רוצה להתעכב
ביום יום שלנו הצרות נוחתות בצרורות.
טוב, צודקים, אדבר רק על עצמי כי הרי ברור שאצל כולם סביבי דבש ונופת צופים, אבל אצלי... מעבר להתמודדות עם האמאבא שאני, עם האתגר העצום שיש לי, החיים ממשיכים כסדרם וגם במסגרת היום יום השגרתי ישנם אתגרים סטנדרטיים, על הדרך. מכונת הכביסה ששבקה חיים בדיוק בשבוע בו צמד הזאטוטים היה חולה ואיתגר את ארגז הכביסה, ימים לחוצים בעבודה אחרי לילות חסרי שינה או סתם (כל כך לא סתם) סיפור על אחות להתמודדות שאיבדה את בעלה בפתאומיות והעיפה אותי אחורה, חסרת חמצן וכוחות לכמה ימים בהם רק כיביתי שריפות בבית ולא הייתי מסוגלת לתפקד.
כל הדברים האלו מושכים בכח לצד האפל, לחושך הסמיך והדביק, המטביע, וכשאני נמצאת במקומות כאלו שפופים ההצלחות בתפקוד הן ממני והלאה. להתרומם ולצאת משם זהו מסע על קיר טיפוס אנכי מחליק במיוחד, מייגע ולעיתים מרגיש כחסר תקווה לגמרי.
לעיתים ההרגשה היא ששוב לא תזרח השמש, שהחיים ימשיכו להיות המאורה השחורה והעגמומית בה אני נמצאת כעת, מוצפים בדמעות, בקוצר נשימה ובחוסר יכולת להתמודד ולהתקדם.
במסיבה של נסיכולה, ישבתי והסרטתי ופתאום נפל לי האסימון, יש פה מילים לשיר, הרבה מעבר לתנועות, לאורות המרקדים ולאולטרה המסנוורת, והמילים האלו מדברות במיוחד אלי
ילדונת קטנה בת שלוש עומדת מולי, רוקדת עם מקלות מאירים, חיוך ענק ומדקלמת בהתלהבות "מעט אור דוחה הרבה חושך"

את שומעת אמא, היא אומרת לי, מעט אור, טיפונת קטנה, שלהבת כחלחלה ורועדת שבקושי יש לה ממשות וכל שניה רוחות הניסיונות מאיימות לכבות אותה דוחה הרבה חושך, את כל השמיכות הענקיות האלו שאת מחופרת בהן, את כל הסמיך הזה שעוטף לך את הנשמה.
קחי רק קמצוץ של אור והכל יהיה בסדר...  
באותה השניה התאפקתי נורא אבל החיבוק שהיא קיבלה ממני אחר כך היה ענק כי הילדונת הקטנה שלי הזכירה לי את אחת ממהויות חג החנוכה, את אחד העקרונות שאנחנו חייבים ללמוד ממנו.
לא חסרות לנו שלהבות קטנות כאלו, הבלחות קטנות של אור ביום יום שלנו.
חנוכה - הדלקת נרות
מתוך כל האופל והקושי לפעמים קשה לנו לראות אותן, לשים לב אליהן, אבל אם רק נשים לב הן תחממנה את כל הקור ששורר לנו בלב והכח שיבוא יחד איתן הוא זה שיעביר אותנו את המשוכה הבאה, את האתגר הבא בפניו נעמוד.
כמה פעמים הגעתי לחצי שעה לפני הדלקת נרות מחוסרת כוחות ונשימה עם דמעות בעיניים ומילות הכניעה ממולמלות  יחד עם ידיים שאחזו בדגל לבן ענק כבר היו בחצי הדרך למעלה ואז נשמעה נקישה בדלת ושכנה מדהימה הביאה זר פרחים לשבת, פרחים שכל מי שמכיר אותי יודע שיש להם נטיה מיוחדת לחמם לי את הלב ויחד עם הפרחים האלו הנשמה שלי פרחה שוב, שוב מצאתי כוחות להמשיך את המירוץ ולקבל את השבת בתפילות והודיות על הכוחות האלו שהגיעו.
כמה פעמים תהיתי ביני לבין עצמי איך אצליח לשרוד עוד חג, עוד יום נישואים / יום הולדת או סתם תעודות סוף שנה לבד ואז איכשהו מצאתי את עצמי מוזמנת לחברים, מחובקת על ידי המשפחה, שואבת נחת מלא חופניים מציונים מדהימים להם לא ציפיתי או מתחזקת משיחה לא צפויה, שיחה בה לעיתים אני הייתי המחזקת ואיכשהו יצאתי כל כך מחוזקת.
הסיפורים על קרני האור הקטנות האלו שליוו אותי בשנה וחצי האחרונות הם אין סופיים, אני ההוכחה המהלכת לכך שישנו אור ושאם שמים לב אליו הוא מתעצם אבל לא רק זה, את שיעור המוסר שלי על כמה נקודות האור האלו יכולות להרים ולגרש את העצב והקדרות אני לומדת יום יום ומקווה להמשיך וליישם, לא לשכוח את האושרים הקטנים בדרך, לבחור בהם ולא בחושך.
מרגע שבחרתי באור אני נותנת מקום לטוב להלחם בקושי בשבילי ולהציף אותי בכל האושר והשלווה שהוא מכין לי ומנסיון שלי, זה יכול להיות קשה, מייסר ומייגע אבל התוצאה כל כך שווה.
האושר של האור והחיוביות הרבה יותר מטעין ומרחיב את הלב מאשר להרים ידיים לנסיבות (המוצדקות, אין ספק) ולהפוך לנקודה קטנה בתוך האופל הענק מסביב. יש בכוחות להפוך את כל הקשיים לברי פיצוח, רק צריך לבחור בו והחיוביות אמנם לא תמיד תלך לדבר עם הפקידה בבנק בשבילי או תעצור את המריבות האין סופיות של מי ישב ליד החלון או מי צריך הבוקר ללכת לקנות לחם, אבל היא תרגיע ותשחרר לי חמצן לריאות כך שאוכל לשבת ברוגע ולנהל את השיחה שתביא לפתרון ולעוד ניצחון. לעוד אבוקה להדלק מהשלהבת הקטנטנה שהיתה בי.
מי יתן ומהאור של החג נמשיך ונראה אור כל השנה.
חג חנוכה שמח!
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על מעט מן האור
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines