>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


כעבור חצי שנה


27/11/2014
המסע אליו שירה הזניקה בטורה לפני חצי שנה הסתיים השבוע בחגיגת בת המצוה, מוזמנים להשתתף.


הנושא של הטור הזה התקבלה פה אחד אצלינו בבית
נראה לי שזו הפעם הראשונה ששאלתי את הנסיכים שלי על מה הם חושבים שאני צריכה לכתוב את הטור היום ובעצם שאלתי אותם כי זה היה כל כך ברור ומתבקש
ולמרות שאני לא טיפוס של מתבקש ותמיד הזיק המרדני הזה היה בי, הפעם אני משתיקה אותו וזורמת על הגל הבנאלי.
אז זהו, זה קרה
לפני שישה חודשים יצאנו יחד לטיול מעניין.
רתמתי אתכם יחד איתי לתרמיל המארגנת אירועים שלי ויצאנו למסלול ארוך, למסע בת מצווש.
אני חייבת להודות. הדרך היתה ארוכה ומפותלת בדיוק כמו שציפיתי, לעיתים אפילו עשיתי עם עצמי חסד בדמיונות ותיארתי אותה קלה יותר וצבעונית יותר בעוד שהיו בה ציוני דרך אפורים עצובים וקשים אבל בסך הכל לאורך הדרך הזו פגשתי את עצמי ואת הסובבים אותי בהמון מקומות שלא תיארתי או יכולתי לדמיין אפילו.
תסלחו לי אם אני לא אדבר על המקומות הקשים והמגעילים של הביקורות והעיניים הצרות? כן כן, גם במצבי עדיין יש כאלו. לפעמים הן מגיעות עטופות בצמר גפן מתוק וורוד אבל דוקרניות וחותכות כל כך שכל המתיקות שבעולם לא תצליח לרפא את הכאב שלהם. לפעמים הן מגיעות ממקום מתחסד ו"אני רק דואגת לך...." או "חבל שאנשים שלא מכירים אותך כמוני יחשבו / יגידו" – ואלו עוד אמירות יפות אבל לזכותי יאמר שב- 90% מהמקרים השכלתי ולא נפלתי מהם מידי...
 
אני מעדיפה להתמקד במיוחד, ברגעים המרגשים שליוו אותנו בדרך הזו ב"תודה לאהוביי שהביאוני עד הלום".
 
הרגע הראשון בו הרגשתי שיש לי בבית בחורה בוגרת היה כמעט בתחילתה של הדרך, כמה ימים אחרי שפרסמתי את הטור הקודם על בת המצווה שלה התיישבנו לשיחה בה שמעתי ממנה שקשה לה שאני משתפת את כולם בצפונות ליבה "אחרת, איך זה יכול להיות שכל המורות בבית הספר שלי יודעות שעוד חצי שנה הבת מצווה שלי? למה פתאום הן מסתכלות עלי עם עיניים מצועפות?" ובסיכומה של השיחה יצאתי עם תובנה ראשונה לקראת המסיבה – אירוע לנשים ובנות בלבד. "אם אבא שלי לא יסתובב באולם אף גבר לא יסתובב באולם", היא אמרה. השתנקתי לרגע, חיבקתי אותה חזק והתפללתי עמוק בלב למצוא את הכח לחייך. וכמובן שהסכמתי. לא צריך אף אחד אחר, האירוע הוא שלה והיום הזה יהיה היום הכי קסום שאפשר בשבילה.
ברגע שהחלטנו את זה כאילו נפרץ סכר החלומות, כל הדמיונות שהיו לשלומי ולי לאורך השנים, כל הרצון שלו ו"החינוך" שלו לפנק אותה והרצונות הבלתי מודעים שלי לפצות אותה ולעשות לה את החויה הכי מושלמת שיש וכן, להעצים את השמחה הענקית ואת המומנטום התאגדו כולם ויצאנו להרפתקאה ארוכה ומרגשת.
אם אין גברים אז אפשר לשיר, ולרקוד – תחומים שהיא אלופה בהם ולתת לה לדבוק באיחול בת המצוה שלה לעצמה – להצליח להביא את עצמה יותר, לא להיות כמו כולם.
פעם בשבוע התמרכזנו, שניה אחרי שחזרתי מהעבודה ואיסוף הילדים היינו שתינו, אמא ובת ישובות ברכב ופנינו לפקקים, למרכז, לחזרות ואימונים והקלטות...
זו היתה חויה מרגשת ומיוחדת במינה, זמן אמא ובת – מצרך די נדיר בנסיבות שלנו. מה גם שהיעד אליו שמנו את פעמינו והתכנים שנבחרו -מילות השירים, כל כך דיברו אלי.
 
רוצות דוגמה? בכייף...
"לגדול עם כל הטוב שהאל נתן לי
לחייך על אף שלא הכל ברור
החיים לא בידיי, אך בהם תלויים חיי
להתפלל כל יום אל הכותב של הסיפור
 
עשה אותי שלמה, עמידה בפרץ
של רוחות קרות, תמרות עשן ואש
עשה אותי פשוטה ומאושרת
שמחה שאין ומודה על מה שיש"
(מתוך תוכנית בת המצווה של הלל הפקות)
 
השיר הזה ליווה אותי בחצי שנה האחרונה, בימים קשים בהם לא היה לי כח להרים את הראש, בימים מאושרים בהם לא יכולתי להפסיק לחייך ולהסתחרר מאושר.
אם הילדה המדהימה שלי יכולה לשיר את המילים האלו, להאמין בהן ולדקלם אותן שוב ושוב אז מי אני? איך אני יכולה ליפול? איך אני יכולה לא להקשיב להן ולא להאמין להן באמת ובתמים?
אם היא רק היתה יודעת כמה כוחות וצידה לדרך היא הכינה לי כשהיא הקליטה את השיר הזה אני חושבת שהיא היתה מקליטה אותו שוב ושוב, אני בטוחה שמי שכתב/ה את המילים חייב/ת להיות כל כך מיוחד/ת. יש בהן במילים כל כך הרבה אמת, חוסן וחיזוק לנפש דוויה, במידות הכי מדוייקות שיש.
החיים במתנה - אסתי גלבר

מרגע שהיה לנו את הפסקול לאירוע הכל היה הרבה יותר נחמד..
קניות של בגדים – פתאום להבין שיש לי בחורה בבית, ביי ביי חנויות בגדי ילדים ושלום לקניונים ולקולקציות שחלמתי שפעם אכנס לתוכן, היא לובשת אותן בגאווה ונשיות מרובה.
בחירה של תפריטים, חלומות מתוקים על מתוקים שיצאו חלומיים בזכות ידי הזהב של חברה יקרה שהצטרפה אלי לדרך. המון המון דמיונות שבעזרת גרפיקאית מוכשרת וחברה מפיקת אירועים קרמו עור וגידים והפכו ליצירות אומנות שאין כמותן.
כששמעתי אותה חולמת על ההפתעה שהיא רוצה מאחיה מיד העברנו הילוך ואכן הפתעה מאחיה – התיישבנו לכתוב לה שיר, להתאמן עליו יום וליל, כל פעם שהיא לא היתה בבית, כל פעם שהוא יצא עם החונך המדהים והמסור שלו, וכל זה כדי שבליל האירוע הוא ימלט שניה לפני כדי לבכות, לשטוף את הפנים ולבוא לשיר לה אותו בקול רועד ובהתרגשות ענקית.
 
הימים נקפו, לאט אט השלמנו את רשימת המטלות
משחזרתי לעבוד אחרי חופשת הלידה הן הפכו תובעניות ומאתגרות יותר ובעזרת המון המון אנשים טובים צלחנו לאתגר ולתמרונים כמו לולייניים אמיתיים והכל הסתדר
 
בלילות, כשסיכמתי את ההישגים היומיים, את ההתקדמות ותהיתי לעצמי איך אני עושה את כל זה לבד – בלי שום שלומי בתמונה, הדמעות ברחו בלי שליטה. גם כשהבטחתי שהיום אני לא בוכה, שאני גיבורה ואני יכולה, גם אז לפעמים איבדתי שליטה וטבעתי בצער ובלבד.
אבל בימים??? על טורים גבוהים ובמלוא המרץ!!! בהמון נחישות ועם המון חיבוקים מסביב התקדמנו לקראת המטרה.
 
אחד האסימונים הכואבים נחת ביום שההזמנה היתה מוכנה.
ההזמנה הכי מתבקשת, האורח שהכי היינו רוצים לראות, שהכי היינו רוצים לחלוק איתו את השמחה הזו יהיה זה שיקבל אותה אישית אבל לא יוכל להושיט יד ולקחת אותה. זה ששמחתנו כל כך חצויה בלעדיו ובקלות היה משלים לנו את כל החלקים החסרים אבל זה לא אפשרי.
אבא שלנו, שלומי.
ככל שהמצב הבטחוני התדרדר החששות שלי גאו, אפילו לגשת אליו להזמין אותו לא נוכל?
ואז, מתוך היאוש והדמעות הגיעה ההצעה המדהימה, חברה יקרה קישרה אותנו עם מחלקה 3 של מג"ב המאבטחת את אזור ההר. הם התייחסו אלינו בכזו רגישות ונכונות ואיבטחו אותנו כשעלינו לקבר, נתנו לנו את ההרגשה הכי טובה שיש. הלב היה מוצף מהתרגשות ומהערכה. מההבנה שאנשים כל כך טובים נמצאים שם, רק מחכים לעזור, בלי שום תנאי ומחיר.
מי כעמך ישראל!
אז עלינו לקבר, והשארנו לו הזמנה, ומכתב, ונר שיחמם לו קצת את הקור הירושלמי הנוראי.
השארנו אצלו דמעות רותחות ותפילות ובקשות שימשיך ללוות אותנו בהמשך הדרך, בכל אתגר שמחכה לנו בהמשך, שישמור עלינו ויתן לנו כוחות. בשפע. וחיוכים כמו שהוא היה יודע למרוח לנו על הפנים, ובלב, כי רק הוא יכל ככה.
העלייה להר הזיתים
העלייה להר הזיתים
מרגע שהזמנו אותו, שידענו שהוא ישתתף איתנו בשמחה, העניינים נכנסו להילוך גבוה.
שבוע אחרון, ריצות וסידורים, סיעורי מוחות ופינישים אחרונים.
את הלילה שלפני העברתי בהתהפכויות, בבטן קשורה וחוסר חמצן.
איך אצליח לעשות את זה לבד? ואיך אצליח להרים את כל המשפחה איתי? לשמוח מכל הלב?
נכון שאני מחובקת ומוקפת וכל כך דואגים לי אבל לבד...
 
לומר שדאגתי לחינם? לא יכולה לומר את זה אבל בהחלט יכולה לומר שלכל שביב של דאגה היה מחיר.
 
והנה.. יום האירוע הגיע..
לאולם נכנסנו אמא אחת וארבעה נסיכים, כל אחד מהם לבוש באצילות, החיוכים המאושרים וההתרגשות על הפנים שלהם היו השתקפות של מה שהתחולל להם בפנים.
האורחים שזרמו, החיבוקים שקיבלנו, החיוכים, האהבה העצומה – היינו מוצפים כולנו.
כל החששות התפוגגו, היה מספיק אוכל, מקום, היתה אוירה טובה וכמויות ענקיות של אושר באויר.
היה איתנו אבא גאה שמכניס את ביתו לעול מצוות, שמחבק אותה בכל שניה של האירוע, שמסתכל מהצד ומאושר מההפקה שהיא קיבלה, רווה נחת מהילדה המוכשרת שלו, מהבחורה שגדלה לו פתאום, מרוצה מהשפע בדיוק איך שהוא אהב ורצה לתת לה ומכל האנשים שמחבקים אותנו בפיזי, לא במקומו אלא יחד איתו.
וכמובן..
היתה ילדונת אחת מרוגשת שהחלומות שלה התגשמו בדיוק כמו שהיא דמיינה, אפילו יותר.
ילדונת קטנה שרקדה ושרה לפני כולם, שהכריזה בהצגה "די, אני רוצה להיות אישה" בכזו תמימות והשתקתי את עצמי ואת הרצון לומר לה זה "שניה, חכי... עוד טיפה.... תשארי לי הילדונת שאת, רק עכשיו נולדת וכבר את ממהרת לגדול?"
ילדונת שדמעה מהתרגשות עת אחיה הקטן הפתיע, בדיוק כמו שהיא רצתה, ושר לה שיר מרגש ומפרגן.
ילדונת שלא חסכה והפתיעה אותי בענק עם ברכת תודה מרגשת בחרוזים ומשפט אחד מנצח, מעין "חתימת הורים" אחרי כל המאמצים וסיכום הכי מיוחד לכל המסע המרגש והארוך הזה:
 "אמא, רציתי שתדעי שעכשיו אצלינו מאד נעים"
המתנה של אסתי
 
רשימת התגובות  
מדהים - , 27/11/2014
בוכה כרגיל.
אני לא יכולה להגיב לך מהנייד כי נדפק לי המסך .

כיף להזכר בארוע המהמם והמרגש הזה .זה באמת היה ארוע של פעם בחיים והלוואי שימשיך להיות לך ולילדים רק טוב ואושר כל החיים .
אני מעריצה אותך על המסירות החוזק והאומץ שלך בגידול הילדים עם כל הקושי הם נראים מאושרים והכל הודות לך ולמה שאת משדרת .
את אלופה!!!
שתזכי לרוות מהם עוד הרבה נחת ובע``ה נפגש תמיד רק בשמחות .
אגב,
הבנות שלי לא גומרות לדבר על הארוע ולהעלות חויות .
הן פשוט התלהבו ונהנו מכל רגע והמגנטים על המקרר בכלל .
הגענו למסקנה שארוע כזה לעולם לא יחזור על עצמו
....אחד הדברים הכייפים
הן שואלות אם יש דיסק ....

אוהבתתתתת נשיקותתתתתתתת
אישה גדולה מהחים!!! - , 27/11/2014
כל הכבוד לך את אישה ואמא מדהימה!! היה אירוע מקסים ומיוחד.
ההשקעה היתה מעל ומעבר.
הלוואי שתרווי ממנה רק נחת ושימחה.
אוהבים אותך ומחבקים אותך חזק!
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על כעבור חצי שנה
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines