>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


הזמן עושה את שלו


29/10/2014
שירה גלבר נותנת פרשנות אישית למשפט השנוי במחלוקת "הזמן עושה את שלו" והאם באמת הזמן עושה את שלו


בוא נדבר על מה שלא מדברים בדרך כלל
על הזמן, על השכחה, על הנחמה.
כשבאו המוני אנשים לנחם ואמרו לי "הזמן יעשה את שלו" תהיתי, יעשה מה? יקרע אותי לחתיכות ורסיסים עד שלא אצליח לחבר אותם למשהו הגיוני? יטביע אותי ביגון ארוך ומתמשך עד שלא אמצא את כוחות הנפש לצוף מעל כל הכאב וההיסטריה? מה הוא יעשה בדיוק?
ומתי? מתי זה קורה? בוקר אחד קמים והחיוך הזה שהכרתי פעם, זה שמתחיל עמוק בפנים, בלב, זוחל עם הדם בוורידים ומציף כל תא ובסופו של דבר נמרח על הפנים ולא מרפה עד ששרירי הלחיים צורחים הצילו? עד שכל השכונה נדבקה בחיוך? מתי הוא יחזור להיות כזה? מתי הוא יחזור להיות בכלל?
הזמן עושה את שלו
מאז ששלומי נפטר לזמן יש מימד משל עצמו, כל הזמן סופרים זמן. את הימים שחלפו, אחר כך זה הופך לשבועות ולכמה שבתות ומוצאי שבת נוראיים עברנו, כמה חודשים, קדישים, עליות לקבר. כמה פעמים עשיתי קניה חודשית בלעדיו, כמה פעמים שרדתי חופשות של הילדים כשהוא לא היה באזור, כמה פעמים התקשרתי לאחל חג שמח להורים שלו ואני זו שהתקשרה, לא הוא. כמה פעמים חגגנו את החג הזה או האחר (מי היה מאמין?? ישנם כבר חגים ש"חגגנו" פעמיים מאז שהוא נפטר, ואני הייתי בטוחה שאפילו פעם אחת זה לא יקרה בלעדיו) כמה פעמים חגגנו ימי הולדת, שלנו, שלו שכבר לא? ומי מדבר על יום היכרות? יום נישואים, ימים כל כך קשים והוא איננו.
וכל יום נספר, וכל שעה נחשבת, ופתאום חלפו תשעת חודשי ההיריון הכי ארוך בתבל, ופתאום הבייבי הקטנטוני בן שבעה חודשים, ופתאום חלפו שנה וחמישה חודשים מאז שהוא נפטר. 17 חודשים שלמים, ואיך זה קרה בכלל?
כשאני יושבת וחושבת על זה, על פרק הזמן הכל כך משמעותי הזה ונזכרת בחיבוקי הנחמה ובמבטי ה"יהיה בסדר" שהבליחו לכיווני אני לא בטוחה שהם ידעו על מה הם מדברים. נכון שזו דרך העולם, שכשהזמן חולף הכל מתכהה ודהה אבל יש דברים שלעולם ילוו אותנו. זה לא שאני מנסה לתקן עולם ולשנות דרכי בראשית אבל אנשים שבאו ואמרו לי שעם הזמן אני אמצא את הכוחות ואת עצמי – אולי לא הבנתי אותם תוך כדי אבל היום בדיעבד מעריכה את האמירות האלו הרבה יותר.

השבוע נתקלתי באנטי תזה שלי.
אישה מדהימה - אין לי ספק בזה כי את לא יכולה לאבד את בעלך ולהישאר עם ילדים, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה, לתפקד ואפילו על הלהבה הכי נמוכה שיש ולא להיות מדהימה – שבלי לצנזר את המילים שלה כתבה "נו הזמן כבר עבר? נכון שהוא עשה את שלו? נכון?"
אז בתור התחלה, אני מעריצה אותה! מי אני שאתן צל"שים אבל אם כן הייתי ראויה אז היא מקבלת אחד ענק על האומץ לומר משהו כל כך לא מקובל, משהו שמזעזע אנשים אחרים והעיקר לפרוק מהלב שלה, מהכאב שלה.
פעם הייתי כזו, לא ממש כזו בלי עצם בלשון אבל כזו שנדבקה מהשלומי שלה ועל כל דבר פחות נחמד הייתי מגיבה בהומור שחור, העיקר לצחוק על זה וזה יעבור. היום אני לא מסוגלת ולא כי אני לא צוחקת יותר – למדתי שוב לצחוק – אלא כי המבטים שקיבלתי מאנשים מצטדקים ש"יש דברים שלא צוחקים עליהם" או התגובות של "היא לא כואבת" "לא אכפת לה" שהתקבלו עם פירוש רש"י ותוספות על מה שאמרתי כשכל מה שניסיתי לעשות היה להקל על עצמי ועל הסובבים אותי, מרתיעים כל כך וצורבים עמוק בפנים אז ביי ביי הומור שחור וביי ביי לעוד חלק בי.
וכן, אני כל כך מבינה את הזעקה שלה באמירה הזו, כי באמת כל אלו שאומרים שהזמן יעבור ויעשה את שלו לא מבינים שככל שהזמן חולף נהיה ברור שזה משהו שלא יחלוף. שהאובדן הוא דייר קבע שילווה, שתמיד יהיה ברקע, משהו שצריך ללמוד לחיות לצידו ואיתו. ברור שאפשר וברור שצריך למצוא את הדרך הכי מפוייסת שניתן אבל ההסכמה שבשתיקה בין היום יום והאובדן לא מבטלת אותו או את ההרגשה.
אני זוכרת שקצת אחרי ששלומי נפטר קיבלתי את הספר של זאב קרוב ובו הוא התייחס לשאלה שהופנתה אליו כמה וכמה פעמים כשהוא הלך לנחם אבלים. הוא נשאל למה צריך לשמור את תאריך יום השנה של הנפטר על פי הלוח העברי ולא על פי הלוח הלועזי. התשובה שלו היתה שישנו הבדל מהותי בין השנה שנספרת על פי השמש – כפי שמונות רוב אומות העולם לבין מניית השנה על פי היהדות שהיא על פי הירח. השמש מסמלת את החוק הקבוע של "אין חדש תחת השמש", אין מקום לשינוי. הלבנה לעומת זאת מתחדשת כל חודש, החידוש נותן אפשרות לשיפור כל הזמן.
כשקראתי את הקטע הזה הוא ממש נגע בי, ריגש. הרי השינויים שאנחנו עוברים כל יום וכל רגע מאז ששלומי נפטר הם עצומים. כל דבר שנעשה בפעם הראשונה לבד, כל מקום שדרכתי בו בפעם הראשונה בלעדיו, הכל כל כך שונה. אחר. וכל פעם מחדש אני מזכירה לעצמי שנכון, הזמן עבר, הוא עשה את שלו, הוא התקדם, חלף והביא איתו את האתגר הבא, אבל הוא לא מחק את הקושי שאני נושאת איתי, הוא לא משנה את מהות האתגר ואני יודעת שבכוחי להחליט אם האתגר הזה יהפוך לחוויה או לסיוט.
אז הנה ההסבר שלי ל"הזמן עושה את שלו". זה שהופך את המשפט הזה לאכיל ונסבל.
הזמן נותן לנו פרספקטיבה.
הוא לא מוחק את העבר וסולל דרך חדשה וחלקה. גם דף מחוק נשארות עליו חריטות העיפרון מהסיבוב הקודם. הזמן בדרכו האיטית והשלווה, המונוטונית אבל קבועה, מראה לנו שהמעגל ממשיך להסתובב. שההזדמנויות יבואו שוב ושוב. למדנו המון עד עכשיו אבל בכוחנו לשנות את המצב שלנו, את המיקום שלנו, את ההסתכלות. יש המון חדש תחת הירח ועם כל המטען שאנחנו סוחבים איתנו בידנו האפשרות להוסיף את ההתמודדות הבאה כעוד צל"ש לדרך שעשינו או כאבן נגף שנצטרך להתמודד איתה בסיבוב הבא.
אני יודעת במה אני משתדלת לבחור, ואתם?
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על הזמן עושה את שלו
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines