>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


שלומית בונה סוכה


07/10/2014
יחד עם הסוכה שהוקמה אצל שירה גלבר במרפסת באה מנת השמחה והכוחות השבועית


חודשיים
רק חודשיים עברו מאז הפטירה של שלומי כשפתאום מצאתי את עצמי ניצבת בפני חג הסוכות.
להבדיל מראש השנה ויום כיפור שהיו חגים רציניים וכבדי ראש ולב חג הסוכות שנקש בפתחנו דרש את פריעת השטר. את קיום הצוואה של שלומי. שמחה.
ושמחת בחגך נאמר אבל ה"אח" שנילווה ל"שמח" היה כואב ועצום.
חג הסוכות שתמיד אופיין בסעודות משפחתיות. בשמחות בית השואבה - עוד מהשנה הראשונה שהכרנו וכל ערב טיילנו בין כל הישיבות והבתי כנסיות ועד שנתו האחרונה, רוקד בבית הספר של הילדים במלוא המרץ, מרכיב אותם על הכתפיים ושר. בטיולי אושפיזין בין הסוכות של כל המשפחה וחברים, בנטילת ארבעת המינים בחיבה כל כך גדולה. החג הזה הגיע ותפס אותנו בהרגשה כל כך לא מוכנה.
עמדתי במרפסת, הבדים מונחים בערימה בצד אחד, הסכך בצד השני ואיך? מאיפה מתחילים?
את הסוכה שלנו תמיד בנינו יחד שלומי ואני, אף פעם לא הייתי צריכה לעשות את זה לבד, בטח שלא בהריון ולבד.
לשמחתי הרבה התגייסו לעזרתנו האחיינים המדהימים של שלומי וחיש קל תוך כמה שעות הסוכה עמדה אבל מסתבר שלא רק בי התחוללה סערה, הרוחות האימתניות בחוץ לא הניחו לה לסוכתנו וכשקמנו בבוקר למחרת הסוכה היתה הפוכה, הבדים שוב מוטלים על הרצפה והסכך במרפסת של השכנים. ושוב פעם, במסירות אין קץ, השכנים והחברים מקימים לנו שוב את הסוכה כדי שכמה שעות לפני החג אמצא את עצמי מטפסת על הסולם ומקשטת, נזכרת בקניה של קישוט כזה או אחר, בחוויות שהיו לנו בסוכה הנעימה שלנו ומתגעגעת.
ברקע דלקה מוזיקה והמחשבות שלי נדדו מגעגוע לתהיה, איך אני מצליחה לשמוח בחג? הרי זו אחת המצוות העיקריות של החג אבל איך אפשר לשמוח באמת? איך אפשר להציף את הלב בשמחה כשהוא כל כך כואב וחסר. ושלומי, שלילה לפני שנפטר שר את "הפכת מספדי" והשאיר לנו בצוואה מהדהדת שוב ושוב את המילה "שמחה", את מהותו ואת הדרישה לשמוח, לא לוותר. להמשיך ולחייך גם כשכואב ועצוב
ואז היא נכנסה בי, השלומית.
לפני שבנינו (בנו לי את הסוכה) הסתובבתי בחשש, שלומי לא בונה סוכה השנה, השלומית האישית שלי איננה ואיך אצלח לו לחג הזה? והנה, שוב פעם המציאות הוכיחה לי כמה אני חוששת לשוא, כמה תמיד יש עזרה. אז ברגע הזה של הדכדוך באה השלומית האישית שלי ובנתה בי, אמנם לא סוכה אבל חיממה לי את הלב כמו בית.
שלומית הזכירה לי כמה היא עברה, כמה היה לה לבד וקשה בלי השלומי שלה ובכל זאת היא אספה את עצמה, לבשה סרבל, נכנסה לנעליו של השלומי שלה, תפסה את קופסאת כלי העבודה שלו ונגשה לבנות סוכה. "אם אין אני לי מי לי" היא אמרה, שינסה מותניים ולמרות שפעם פעמיים היא דפקה את הציפורן העדינה שלה עם הפטיש, למרות שהיא כמעט התמוטטה מתחת למשקל הסכך הכבד ולמרות שהיא ממש חששה מהתחשמלות כשהיא חיברה את גופי התאורה לסוכה היא מצאה את עצמה כל שנה עם סוכה, כי נכון שאין לה את השלומי שלה אבל היא שלומית, היא אלופה – לא סתם חיברו עליה שיר הלל וכל גברברי השכונה מחכים לה, היא יכולה, ואם שלומית יכולה אז למה שאני לא אצליח.

שינסתי מותניים כמו השלומית שלי, וקדימה לעבודה, קישוט הסוכה היה קליל, האריזות לחג עברו בחטף וכשנעמדתי להדליק את נרות החג אמנם היו לי דמעות בעיניים אבל ידעתי עמוק בלב שהשמחה תבוא, היא תהיה ושוב נצלח את האתגר.
כל ערב, עת זימנו את האושפיזין שיבואו לחגוג איתנו בסוכה שלנו, זימנו גם את אבא שלנו, שיבוא לבקר – אם לא לדור איתנו אז לפחות לביקור חטף, שיביא איתו את כל הסבים היקרים והמגועגעים שבטח חוגגים איתו את החג, שנתנחם ביחד עם האושפיזין המיוחדים שלנו. דמיינו אותם יושבים איתנו בשולחן, הכנו מאכלים שהיו אהובים עליו וכששכבנו במרפסת בתוך שקי שינה והצצנו בין הסכך כדי למצוא כוכבים שלחנו לו איחולי חג שמח ואהבה בלי סוף.
הזכרונות מהחג מלווים כל שניה בו, כל ביקור חג בו הוא היה חסר, כל מחרוזת שירים שהוא אהב ושרנו במקומו, כל נטילת לולב ואתרוג מהקופסה שהוא כ"כ אהב, החג ריכז לנו זמן איכות משפחתי, מצומצם ומורחב, להזכר, להתחזק. לשמוח.
שלומית בונה סוכה
והנה אנחנו, מי היה מאמין, שנה אחרי
והפעם עוד לפני ששלומית באה להזכיר לי שאני יכולה הסוכה שלנו נבנתה.
הפעם זו אני שהזמינה אותה,  בין לבין הקמה של סוכות השכונה הכנתי לה כוס קולה קרה עם קרח (בדיוק כמו ששלומי אהב) וחיבקתי אותה חזק, החזרתי לה קצת מהכוחות שהיא נתנה לי וסיפרתי לה כמה אני מעריצה אותה על הכוחות שלה, הפיזיים והנפשיים וכמה שהיא מכוונת ומראה לי את הדרך.
השנה אנחנו בבית, לא עוזבים את הסוכה שלנו לשניה, השנה בסוכת הארעי שלנו ישב איתנו אושפיז מאד נחשב, האושפיז המיוחד שלנו, הוא כבר מכיר את המקום המיוחד שלו ואנחנו מחכים לו מאד והשנה, השנה הוא ישב איתנו בסוכה ויתמוגג, הוא יחייך מכל חיוך שלנו, מכל זכרון שנעלה ויהיה גאה בנו. השנה עם כל הקושי אנחנו נכיר לגוזל הקטן שלנו את הסוכה בפעם הראשונה, נצחק במלוא הפה מתגובתו למנורות שמקשטות את הסוכה, נספר לו על האבא המדהים שהיה לו ונרכיב אותו על הכתפיים בריקודי שמחת בית השואבה.
השנה נשמח איתו כולנו, כי עבדנו על זה כל השנה, כי קשה לנו אבל אנחנו יכולים!
"אך שמח"
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על שלומית בונה סוכה
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines