>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


שיר אחרי מלחמה


06/08/2014
שניה אחרי ימי המלחמה הקשים ויום תשעה באב, שירה גלבר משתפת בזווית שונה על המלחמה וחלליה


והנה אנחנו, שניה אחרי מלחמה
לאט לאט אני מרשה למחשבות הקשות לצוף.
הרגע בו עשיתי קאט היה כשראיתי תמונה שלהם.
חמד של משפחה, זוג צעיר חייכן עם שני ילדים, אחד מהם אפילו לא טרח לשתף פעולה ולעמוד יפה לתמונה. החיוך הזורח על הפנים של שניהם, צעירים, רעננים כל כך, רתומים בפול ספיד למרוץ של החיים. ילדים קטנים בעצמם, מגדלים שני זאטוטים, ואז הוא נקטף להם.
יצא להגן על כולנו ולא חזר.
באותה השניה, עוד לפני שראיתי אותה בוכיה ומרוסקת, לא יודעת לקראת מה היא הולכת, החלטתי שאני לא מסוגלת. שאהיה חייבת לקחת צעד אחורה ולסנן את כמות המידע והתמונות שאכיל, הידיעות על הצלחות כמו גם אסונות, זה היה יותר מידי בשבילי.
להתנתק לגמרי לא הצלחתי, המדיה רודפת מכל כיוון אפשרי. טיפין טיפין הכרתי אותן. הן הגיעו בכל מיני וריאציות. הנערה המתוקה שאיבדה את אהוב נעוריה, הארוסה הטריה שבמקום לשאת עיניים ולראות את בחיר ליבה בא לכסות אותה בהינומה ולפסוע יחד איתו לקראת החיים הורודים שהם תכננו לעצמם. החברה, זו שבבוקר שהוא נפל לא הצליחה לאסוף את עצמה ולצאת מהמיטה, שלחה לו עוד סמס חיזוק (או שאולי זה היה חיזוק לעצמה?), הודעה שבדיעבד היא יודעת שהוא כבר לא זכה לקרוא.
בלוויה של בניה שראל הי"ד - שיר אחרי מלחמה
הצעירות המדהימות האלו שהחיים שלהן רק התחילו, אלו שלא נספרות בכלל חללינו ומשפחות השכול, אלו שנשארות שקופות אחרי שכל התותחים מפסיקים לרעום וכל הדיבורים נדמו. אלו שמתאימות עכשיו לעיתונים ולראיונות. שמצטלמות נהדר לאייטמים ולעמודים ראשיים אבל בעוד שבוע / חודש / שנה מי יזכור אותן בכלל? מי ידאג לשלומן ולכוחותיהם?
והן רק נערות מתבגרות, בשום אופן לא אמורות להתמודד עם החלל העצום הזה שתפס מקום בליבן ובחייהן.
עומדות מול המצלמות, מצהירות על אהבת עולמים, שלעד ינצרו את אהובן בליבן אבל מה הן יודעות? כלום הן חולמות על ההתמודדות האינסופית היום יומית עם האובדן? על ההתמודדות עם החלומות המרוסקים והאבודים? על חיים שגדולים מכל רגש, חיים שיסחפו אותן הלאה וטוב שכך שיסחפו אותן להמשך הפתלתל של הגורל שלהם.
גאה בהן על ההתמודדות עם הדאגה של בן זוג מגויס, עם היומיום הלא רגוע, עם אהוב שיצא למלחמה והן נשארו מאחור להחזיק אצבעות ולחכות... בדאגה.... בטוחה שבפנים עמוק בלב אף אחת מהן לא היתה מוכנה לרע מכל, "לי זה לא יקרה" היה מלווה אותן בכל שעה ורגע ואז כאשר קצין העיר דפק על דלת ביתן כמו היה זה האות לסיומם של חיים שאינם עוד, לתמימות שלא תשוב, לחלומות שאינם ולמציאות חדשה, שונה, קשה.
 
והילדים.
כל אותם הילדים שאיבדו את אביהם.
ילדים שאך לפני רגע השתובבו ברחובות, התגאו באבא שנלחם ושומר עלינו, בנעליו המאובקות עם שובו לביקור חפוז של כמה שעות.
ילדים שיגדלו על סיפורים ותמונות, שיתרפקו על זכרון כזה או אחר אבל אבא כבר לא יהיה שם, אבא לא ילווה אותם לכיתה א', למסיבת הסיום, ללשכת הגיוס, לחופה. אבא לא ירקיד את נכדיו על הברכיים, לא ישיר להם שירים וילמד אותם איך לרכב על אופניים. ישנם ילדים שלא יזכרו להכיר את אבא, שצעירים מידי, שעוד לא נולדו. כאלו שבתמימותם יגדלו לתוך החיים ויחשבו שככה זה נורמלי, שבפעם הראשונה שהם יגידו אבא או ישאלו "איפה אבא שלי" הם יקרעו לכל סובביהם את הלב, לב שאף פעם לא יחלים שוב.
 
המלחמה הנוראית הזו לא פסחה על שום מגזר או סטטוס, כילתה בנו כיחידה אחת, עם אחד. בחורי חמד בשנות העשרה לחייהם ואבות לילדים, חיילים ואזרחים, לכל אחד יש שם ותמונה וסיפור מרגש ומשפחה שחייה השתנו לבלי הכר.

כל אחד מהם השאיר אהובים מאחוריו, בין אם זו עדנה, ארוסתו של הדר גולדין הי"ד שנאחזה בתקווה שהוא חטוף אולם חי ובמוצאי שבת נודע לה כי נקבע מותו, או גלי – ארוסתו של בניה שראל הי"ד שהיתה אמורה להנשא לו שבוע הבא. ואברהם וואלס, שהשאיר אחריו אישה וחמישה ילדים. משפחה שלמה שלכאורה לא היתה קשורה ישירות למלחמה והנה גם היא נקרעה.
 
כל כך הרבה רגשות צפו בי בעקבות המלחמה הזו.
בין אם זה לראות את הראיון של גלי, לשמוע אותה אומרת ש"בניה בטוח היה מתנצל שהוא הלך לנו, הוא היה רוצה שנתגבר ובהמשך נמשיך לשמוח" ולחשוב ששלומי שלי היה אומר את אותו הדבר בדיוק. או לשמוע איך הבן של וואלס, יתום קטן הופך להיות הקדיש של אבא, ילד בן חמש שעוד לא מסתדר עם מילים מסובכות בארמית ולא משאיר עין יבשה בלויה של אבא שלו וישר להזרק לדאגות שהיו לי לגבי שמולי לפני הלויה, לבכי הקורע של כולם כששמעו אותו אומר קדיש באותו המקום בדיוק, לגאוה העצומה שהוא הציף בה את הלב שלי ושלו כל פעם במשך השנה הזו אבל בעיקר לבטן הקפוצה, לכאב ולאי ההבנה.
 
המון סיפורים, אנשים ורגשות מאחורי כל פרצוף שאיננו, כל כך הרבה כאב וצער.
ואז מגיע תשעה באב והמילים של איכה נוגעות, שורטות את הנשמה, כל כך מדוייקות ורגישות:
 
"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה"
"יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת"
"מָה-אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה-לָּךְ, הַבַּת יְרוּשָׁלִַם--מָה אַשְׁוֶה-לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן:  כִּי-גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא-לָךְ"
מי יכול לתת מרפא לכולנו, לכל אחד ושברו הוא, לעם ישראל כולו שנפגע.
ראינו ניסים בכל החודש האחרון, הסיפורים מטפטפים לאט לאט מכל חזית אבל המציאות גוברת על הכל והיא לא חסה, ניסים לא קורים כל יום.
אחרי כל הסיפורים נשארת השגרה, ההתמודדות עם האובדן.
אמא צעירה שנשארה לגדל חמישה זאטוטים לבדה, שצריכה עכשיו להתרגל ולהסתגל למציאות של לבד, לבד אבל עם אחריות בלעדית לעוד נשמות שתלויות אך ורק בה, אם היא תיפול הן נופלות יחד איתה.
נשארות הבחורות הצעירות עם צלקת עמוקה כל כך, בחורות שתהיינה חייבות להמשיך ולבנות את עצמן, לקחת איתן את האהבה הענקית שנגדעה ולהמשיך לחפש מישהו חדש לחלום ולהגשים איתו את החלומות שאינם.
אין המון נחמה במגילת איכה, היא מזכירה לי מאד את החיים – משקפת את המציאות הקשה בלי יפיופים מיותרים. הנחמה שכנגד האיכה מגיעה בהמשך, בשבוע אחר, בנפרד, כמו גם במציאות. הנחמות מגיעות אבל הן אינן חוסכות מהקושי, לא מונעות אותו.
מה כן יש בה באיכה? יש בה תחינה, בקשות לעזרה, לכוחות.
"הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם"
כי רק נס יכול להחזיר את חיינו לקדם, למחות את הצלקת העמוקה, לתת כוחות להמשיך ולהלחם, להתגבר, לצלוח את החורבן ולהגיע לאט אל הגאולה, אל הבנין החדש, התקומה.
 
מכיוון שחלפו להם ימי האבל, שלושת השבועות ותשעת הימים, אני רוצה לסיים כהרגלי בשיר, באופטימיות זהירה, באלו שחזרו ובתפילה שלא יצטרכו לצאת שוב. לעולם.
 
רשימת התגובות  
את מחזקת את כולנו!! - , 07/08/2014
שירה יקרה, אין כמוך וכמו הלב שלך להצליח להוציא החוצה מה שכולנו מרגישים...ונקוה שבמהרה יבוא גואל ויביא את כל האהובים הביתה...
חזקי ואמצי!!!
מאד מעריכה!
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על שיר אחרי מלחמה
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines