>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


מלחמה ושלום


23/07/2014
לאחר הבנה של שכל ורגש שירה גלבר משתפת במסקנותיה על מלחמה ושלום


מלחמה
המלחמה תפסה אותי בשעה הכי לא טובה שיש (יש שעה טובה למלחמה?)
טוב, מבצעון קטן, נכנס נוריד כמה מטרות ונחזור לשגרה ולרוגע המוזר והלא רגוע בכלל שהתרגלנו אליו, ככה אמרתי לעצמי מנסה להשלות את עצמי שהכל בשליטה, לא יהיה פה עוד' אתגר, יום יומיים וחזל"ש לגמרי.
הימים נקפו והמזג הלאומי התלהט, תמונות והודעות הציפו בכל מדיה אפשרית, המוזיקה הנוגה של ימי זיכרון אפילו היא נקטעה עם דיווחים על אזעקות שמרגע לרגע התקרבו יותר ויותר.
האזעקה הראשונה מצאה אותנו בכלל בשמחה משפחתית. ההרגשה החגיגית והידיעה ששלומי שלנו איתנו חוגג ושמח מכל הלב הועבה עם טלפון ראשון מבייביסיטר אמיצה שיושבת עם שני זאטוטים בממ"ד, את השניה לא שמענו בכלל והשלישית הטיסה אותי בהיסטריה עם הילדים שניה אחרי שעת השכבה אינסופית
רועדת ופוחדת ישבתי בממ"ד, מעכלת שזהו, זו מלחמה, מלחמה ראשונה לבד ומי בכלל חלם שהפעם הראשונה של מלחמה לבד תבוא כל כך מהר?
מניחה שהילדים לא חלמו אלפית מהמחשבות שעברו לאמא הגיבורה שלהם בראש. שלא הבינו את פרץ החיבוקים ואת החצי שעה השלמה שישבתי איתם בממ"ד בלי יכולת לקום - הם נהנו מזמן האיכות ואני לאט לאט חזרתי לעשתונות.
אחרי שהחלטנו על ריטואל אזעקות, מי לוקח את מי ולאן, מה קורה אם יש אזעקה כשאמא במקלחת וצריך לברוח לממד, אחרי שציידנו את הממד בכל טוב אפשרי, רק אז חזרנו לשמיכות ולשינה.
מלחמה ושלום
מלחמות הן לא דבר נחמד אף פעם. הבריחה מהמידע שזולג מכל כיוון לא הוסיפה המון לרוגע שלי. עם כל פצוע או הרוג שנוספו לנו הלב שלי צנח עוד ועוד.
לראות תמונה של משפחה צעירה ומאושרת ולהבין מעומק הלב ומהניסיון שעוד אחת נוספה למעגל השכולים להתמודדויות האינסופיות, לטירוף היומיומי.
לראות אבא פוגש את בנו בשדה הקרב לחיבוק ששניהם יודעים שהוא עלול להיות החיבוק האחרון.
הדי הפיצוצים שנשמעו עד לבית שלנו בשעות לא שעות, המסוקים שטסים ללא הפסקה, גם אלו לא נתנו לברוח מידי, מזכירים לי שוב ושוב את הסערות שמתנהלות מחוץ לארבע הקירות שלי. מרעידים לי את התפילות לשלומם של כל חיילינו הגיבורים והאמיצים שנלחמים בתנאים לא תנאים, בשעות של חושך ולילה, של שמש קופחת וחום אינסופי.
ילדים קטנים שלא טעמו את החיים כמעט, אבות מבוגרים ובעלי משפחות ואחריות - כתף לכתף וכל זה כדי שאנחנו נוכל לישון קצת יותר טוב, לשמור על שגרה מבורכת ולגדל את ילדינו ברוגע בביטחון ובשלוה.

המקום היחיד שבאמת מנחם ומרגיע, שבאמת משרה הרגשה של ביטחון, הוא ממש לא הממ"ד אלא החיבוק של האהובים. בתוכו הכל בסדר. הכל בטוח ושמור והעצב שבשגרת החיים שלנו נרגע לכמה דקות ומדרבן אותנו רק לחבק יותר, לאהוב יותר מכל הלב ובכל רגע אפשרי.
שלום
ההבנה הלא פשוטה שהכל מתחיל בי, בתוכי. גם השלום - קיבלה משנה משמעות השבוע.
הייתי ממורמרת ועצובה, איך זה יכול להיות שאני עוברת אתגרים קשים כל כך ומסביבי כולם בשלהם, בעיסוקיהם, בחיים שלהם.
ביום יום זה יותר מובן ומתקבל אבל בימים קשים כדוגמת היום שעלינו לקבר וסביבו כשהייתי מכונסת בעצמי ובתוך הכאב לב שלי ולא קיבלתי את היותר שציפיתי לו (מתי תביני שירה??? כשאין ציפיות אין אכזבות ותפסיקי כבר לצפות? לא רק לומר שאין לך ציפיות אלא באמת לא לצפות!) כאב לי במיוחד.
 
מישהו חכם חידד לי את המציאות בפנים בצורה הכי יפה שיש. הזכיר לי שאני זו שמתמודדת ביום יום, כל דקה ולעומת זאת אנשים סביבי לוקחים את שלומי איתם כזיכרון. לפעמים הוא צף להם ולפעמים כשאין טריגר מיוחד הוא לא נוכח וממילא הם לא מודעים לכאב שלי, לצורך העמוק שקיים לפעמים והם לא עושים את זה כדי לפגוע או להכאיב.
אחרי השיחה ההיא נפקחו לי העיניים. נכון שהבנתי את זה לפני אבל זה היה מהראש ומהשכל והלב מיאן לקבל את זה ולהבין אף הוא.
רק אחרי שהלב הבין את זה באו הרגיעה והשלום..
השלום מתחיל בתוכי זו לא סתם סיסמה אצלי, פתאום אני מרגישה את זה וחווה את זה במציאות.
פתאום אני שומעת עוד גוונים של קולות.
שומעת מה אנשים סביבי מרגישים באמת, כמה לפעמים אני מערערת בביטחון שלי, כמה מפחדים לגשת כי לא רוצים לשבור את המארג העדין שבניתי, כמה קוראים את השרידה הלבדית היומיומית שלי כצורך לשמור מרחק. שלא מציעים עזרה כי לא רוצים להפיל אותי, לפגוע.
פתאום כשמבפנים אני אוהבת, כשהלב שלי רגוע ומבין את נקודת המבט הזו, פתאום עכשיו אני יכולה להבין את הריחוק ולא להעלב ממנו, את ההימנעות ולא להרגיש דחויה.
לא שזה תחליף לעזרה, לקרבה או לחוסרים שנוצרו אבל זה בהחלט פתח לשלום, להבנה שלא הבנתי, שגם בי לא היתה רגישות באלף אחוז לזולת וגם אני לא הנחתי עם סיפורי ההתמודדות שלי, שלא נתתי לשיגרה הכל כך נצרכת לפעמים להתנהל על מי מנוחות והרעדתי תמיד ובכל הכח כמו שרק אני יודעת.
 
אז כן, אני שירה ואמשיך לעשות דברים בדרך שלי אבל כל יום לומדים משהו חדש והשבוע למדתי שלכל זמן ועת, עת מלחמה - יומיומית והישרדותית, תמידית ועת שלום - לפעמים צריך להרפות, לשתוק, להנות מהשקט השיגרה והשלוה המבורכת של אחרים. שלום.
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על מלחמה ושלום
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines