>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


מחשבות נודדות


11/06/2014
לילה של נדודי שינה מביא לנו את שירה גלבר בטור חדש ומרגש עם בקשה אישית מהקוראים/ות


אסור לך לחשוב
כשאת כל כך עייפה
צאי לטיול לאור זריחה
 
רחוקה מהבית
השביל לחזור נמחק
הולכת על חבל דק
 
הלילות ארוכים
בלי לדעת למה
בורחת ואין רודף
 
נקיף את הפארק
רק להפסיק לחשוב
אנשים עייפים רצים ברחוב
 
היינו פה כבר קודם
בתפקיד הפוך
הליכה מהירה, להתיש את הגוף
מחשבות אל תוך הלילה
ארבע בלילה לא נרדמת.
כבר ניסיתי לצאת לשאוף אויר, להתהפך במיטה, להתיש את עצמי ולהרדם מתוך דמעות, שום דבר לא עובד היום.
נכנסת ליוטיוב, האצבעות שלי כבר יודעות טוב מאד את העבודה – אחרי הכל אני שיר, מוצאות את השיר הזה שמדבר, שקולע הכי.
אפילו הנעימה שהאקורדיון מנגן בתחילת השיר שורטת אותי. מנגינה שמזכירה קלטת מהילדות – קטע שתמיד כיווץ לי את הלב כבר אז, ומיד אחריו מגיע שיר נוקב שכאילו נכתב רק בשבילי.
אביתר, בדרך הנונשלנטית אך מדוייקת שלו מזכיר לי שאסור לי לחשוב כשאני כל כך עיפה, שכשהמותשות הנפשית מאיימת להפיל עמוק מידי, שכשאני מרגישה כל כך רחוק מהבית – מהחיבוק המוכר, מההרגשה המנחמת, מהריח של בית ומהרוגע שלי ושכשאני לא מוצאת את הדרך חזרה מהמסע לוליינות הזה שסופו לא נראה לעין המחשבות הן עסק מיותר.
בורחת מעצמי, מהכל, כמו ילדה קטנה שמורדת ומתחבאת, מחכה שיבואו לחפש אותה, לתת לה חיבוק ולהרגיע אותה שבסוף גם היא תהיה בסדר – רק שהפעם נראה לי שגם אם אשאר רחוק, במחבוא, אף אחד לא יבוא לחפש ואם להיות כנה עם עצמי לגמרי אז יש סיכוי שיהיה מי שלא ישים לב שנעלמתי.
מעסיקה את עצמי כדי לא לחשוב, המחשבות רבות כל כך ומסובכות כל כך ואני כבר לא צולחת להן.

רוצה! בחיי שרוצה!! אבל ברגע שאני משחררת להן את הסוגר הן מתפרצות ומתנפלות, כל אחת דוחקת בחברתה מאיימת לבלוע אותי עם כל תשומת הלב שלי ואני? אני רק אחת והן כל כך רבות.
והשיר ממשיך... אביתר מזכיר לי שזה כואב, כי הינו פה קודם בתפקיד הפוך.
פעם זו הייתי אני שמתנתקת מכל הדאגות, שיש לה מישהו יציב עם שתי רגליים על הקרקע והיא זו שעפה גבוה נותנת דרור לחלומות ומגשימה אותם בקצב מסחרר ופתאום הוא זה שמשייט, נעלם לו לאי שם, למציאות אחרת וזו אני שנותרתי פה על הקרקע להתמודד עם כל הדאגות והטרדות ולדאוג לכולנו, לכל מה שהוא השאיר פה – ליקירים שלו, למורשת השמחה שלו, לחיים, לעצמי, להכל.
 
המנגינה ברקע מתקדמת, נוגעת והדמעות זולגות יחד איתה.
בטוחה שכשאקליד את המילים האלו מחר בבוקר המון מהן תהיינה מטושטשות, הלוואי שהכאוס יהיה מטושטש אף הוא.
 
הכל סוחף, בשצף בלי להרפות לרגע. כאילו לא התמודדנו עם כלום עד עכשיו.
אם לא הייתי מכירה את עצמי הייתי בטוחה שאני חדשה ב"תחום", שעוד לא עיבדתי את האבדון בכלל, כל אבן שהפכתי וסיכלתי מונחת שוב בנקודת המוצא שלה מחכה שוב לטיפול רק שעכשיו אני הרבה יותר מותשת. כמו עלה קמל ששוב פעם צונח מהענף ומתחיל את מסע השלכת שלו ויודע כמה הרוחות עוד תטלטלנה אותו וכמה עוד ירמסו אותו עד שיפונה אחר כבוד לפח הזבל השכונתי.
אבל זה לא יקרה, לא אצלי, אני לא אגיע לפח הזה.
הבטחתי לעצמי, לשלומי, שאלחם! שלא אתן למציאות הזו למחוק אותי ואני לא מרימה ידיים, נלחמתי עד עכשיו ואני ממשיכה.
הפתרון לזה הוא באמת כמאמר השיר "הליכה מהירה להתיש את הגוף" – להתעסק, לדאוג לרעש רקע והעיקר שהמחשבות תותשנה, תושתקנה.
אבל בלילות, כששקט, כשרק קול הנשימות של ארבעת הקטנטנים שלי נשמע, בשעה שבה צפירות הרוורס של משאיות הלחם והחלב הן הרעש היחיד שאפשר לשמוע מבחוץ, בשעות האלו המחשבות מנצלות את ההפוגה ומצליחות להתגנב לראש ולייסר.
 
רציתי לכתוב השבוע על הטוב, על האושר והנחת שהציפו אותי במסיבת הסיום של הבכורה האמיצה שלי, לשחזר את רגע הכניסה שלה לכיתה א' שהיה רק לפני כמה ימים – לפחות זו ההרגשה, ולשתף בכמה הלב שלי התרחב כשראיתי אותה מסיימת את הדרך הארוכה הזו בחיוך מכל הלב על הבמה, רוקדת עם כל נים. שמחה באמת.
אני עדיין רוצה להתמקד בטוב הזה, בחיוכים של התינוק המדהים שלי, הנס הגלוי שלנו, אבל עכשיו אני רק נחנקת מהמחשבות האפורות על הילד הקטנטן הזה שיגדל בלי להכיר את אבא שלו, שהשם שהוא ישא בגאון וההנצחה שתמיד תשב לו על קצה הכתף הם לא מושא חלומותיו של כל ילד ואז החיוך הזה שהוא מחייך מתוך שינה רק מוסיף לדמעות.
אז מהמקום הנמוך הזה, מנערת את עצמי בכח ואם לא אצליח היום אז מחר, מחר יום חדש ועם השמש שתזרח עוד מעט אולי אצליח למצוא את הכח, אבל לפחות משהו קטן אחד אני כן רוצה לעשות עכשיו לטובתי, לטובת שלומי, מעשה קטן שאולי יצליח לפתוח פה שרשרת של גלים שתרים אותי גבוה ותסחוף אותי איתה לחוף מבטחים, לשלווה הנדרשת
.
בשבת הקרובה, ט"ז סיון, ימלאו 11 חודשים לפטירתו של שלומי.
הילדון שצמח לי לבחור ענק, זה שנשא בגבורה ובכבוד רב כל כך את משא הקדישים היומי (ואין לי ספק קל שבקלים אפילו שהוא הרים את הנשמה של אבא שלו גבוה מאד) יאמר את הקדיש בפעם האחרונה בשבת הקרובה. בזה הוא מסיים את הפרק הכל כך חשוב ומהותי הזה.
פתאום אני מרגישה יתמות נוראית.
אני בטוחה ששלומי המשיך לעולם שכולו טוב עם המון צידה שהכין לעצמו פה ושהוא התקבל בכבוד ומחובק על ידי ריבונו של עולם בחיבוקים הכי חמים שיש אבל חילופי התפקידים שעברנו וזה שאני פתאום נשארתי על תקן הדואגת משאיר אותי עם בטן צבוטה ולב קפוץ.
אז רק כי זה הוא, ומגיע לו. לא כי זו אני ובשבילי, מרשה לעצמי לנצל את הבמה הזו – את הבית הכל כך מחבק הזה ולבקש מכל קורא/ת בקשה אישית וקטנה.
השבת, קחו לכם שניה, לא משנה מתי או איפה. שניה שבה תעשו משהו אחד קטן וטוב, לא מבקשת מחוות ענקיות, התאמצויות מעל ומעבר. מספיק חיוך קטן לשכן – זה שאתמול כשירדתם במדרגות לא שמתם לב אליו, זה ששלומי בטוח היה מחייך אליו כי כזה הוא היה, וכשאתם עושים את המשהו הקטן הזה תוסיפו מילמול קטן לעילוי נשמת שלמה בן יעקב.
תשלחו אליו מתנות קטנות, צידה לדרך שעוד נשארה לו שם. שירגיש וידע כמה הוא חסר לנו וכמה דואגים לו פה.
ושיעלה, גבוה גבוה עד למקום שממנו הוא יוכל לצרוח "די"!!!! כי תשו כוחותנו, כי דרוש פה שינוי והוא דרוש מהר.
כי השעות הקטנות של הלילה קשות מדי, שועלים חיבלו בכרמים ובקושי נשאר לנו חמצן
בקושי עד מחר.
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על מחשבות נודדות
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines