>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » הורוּת ואמהוּת


לעודד ולהתעודד


11/03/2014
לעיתים אנחנו כל כך מתאמצות לגרום לילדינו ללכת בדרכינו שהילד מפספס את הדרך הייחודית שלו. אורה כהן מדריכה אותנו כיצד לאפשר להם ללכת בדרכם.


שלום לכן אמהות יקרות,
בהמשך למאמר הקודם שדיברתי על החשיבות שהקשבה, במאמר הנוכחי אני מדברת על כלי נוסף שנקרא ביהדות "עין טובה – ראיית הטוב" גישה שמשנה בדרמטיות את היחסים עם הקרובים לנו ועם הרחוקים אם משתמשים בו ומשמשת כמנוף לבניית יחסיי קירבה ואהבה.
 
מדוע כל כך חשוב להתמקד וליראות את הטוב?
 
כאשר אני רואה את הטוב שבילד וגם משמיעה באוזניו, תחושת הערך מתעצמת והנפש ניבנת ממקום בריא ושלם עם עצמו (לא מושלם). מתפתח רגש של קירבה ואהבה ורצון להקשיב ולשתף אתנו פעולה,לנו יהיה קל יותר לחנך ולהציב גבולות ולילד יהיה קל יותר להתחנך.
בראיית הטוב, אני מסייעת לילד לפתח אישיות בריאה שמאמינה ביכולות ובחוזקות שבה. ילד שגדל בידיעה ובתחושה שקיימים בו כוחות ויכולות חיוביים, גדל להיות אדם בעל עוצמה פנימית ואומץ להתנסות ועוזרת לו להתמודד עם האתגרים שמציבים לו החיים ולא להיבהל מכשלונות.
חוזקות וחולשות הם מנת חלקו של כל בן אנוש, כל אדם שמח להרגיש שרואים את הטוב שבו.
עוד לא נמצא האדם שנולד רק עם חוזקות או רק עם חולשות.
כאשר אנחנו מתמקדים בטוב, בחוזקות ומשמיעים זאת לילד אנחנו מעצימים את הטוב שבו ואם נתמקד ברע נעצים את הרע. כהורים, יש בידינו מתנות יקרות ערך שלא יסולו בפז שאנחנו יכולים להעניק לילדינו. אחת המתנות היא ראיית הטוב שבו, המילים שלנו שייצרבו בזיכרון וילכו איתו לאורך חייו, ייזכו אותם באיכות חיים ובתחושה של אושר.
אנחנו נעשים אנשים איכותיים יותר כאשר אנחנו מתרגלים לראות את הטוב בזולת, (ההיפך מביקורתיות ושיפוטיות, שמתמקדים ב – אין ובטעון שיפור ומקטינים ומחלישים)
כמוכ' אנחנו מצווים ללמד זכות על ילדנו, כאשר אני מלמדת עליו זכות אני משנה את הפרשנות שלי עליו לפרשנות חיובית,ואז עולה בי רגש חיובי ואני מגיבה אחרת והילד מקבל מסר חיובי כיון שהוא מרגיש את רחשי לבנו.
אורה כהן - מנחה במשפחה להורות וזוגיות
ביהדות ישנו מושג שנקרא: "הנפש המדברת" שמלמד אותנו שמה שעובר לילד זה מה שאני מרגישה ולא מה שאני אומרת.
כאשר אני מלמדת עליו זכות, אני עוזרת לו לעלות מהמקום שבו הוא נמצא, בעזרת הרגש והמבט שלי ובאמצעות הכוח במילים שאני מוציאה מפי.
 
היהדות מלמדת כיצד ההתמקדות שלנו בטוב שבו, מעודדת ועוזרת להתחבר לכוחותיו ולגלות את האוצרות שבו. נתמקד בהשתדלות, במאמץ, בעשיה וברצון שלו ולא נתמקד בתוצאה, כיון שהתוצאה אינה בידינו, היום אפשר להצליח ומחר לא.
כמו בהקשבה נקיה, גם בראיית הטוב יש לילד רווחים ריגשיים והמסר הוא: "אני טוב, אני יכול, מעריכים את ההשתדלות והמאמץ שלי ושווה להתאמץ". תחושת הערך עולה ונוצרים יחסי קירבה ואמון.

 
בפרקי אבות כתוב: "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" הפס' הזה מציב בפנינו ההורים גבול מאוד ברור על תפקידנו כהורים, במה עלינו להתמקד ובמה לא.
להורה אין שליטה על התוצאה / על הגימור, כיוון שהתוצאה אינה בידיי אלא בידי ה' ולכן אנחנו מצווים להשקיע את כל מרצנו בתפקידנו כהורה וביישומו. ישנם הורים שטוענים בפני שהם לא יכולים לתת משוב על עשיה, השתדלות או השקעה כי הוא לא משתדל, משקיע וכו'
והתשובה שלי היא, שמשוב חייב להיות אמיתי, לכן מתפקידנו להתאמץ, לחפש ואפילו לזמן לו מקומות שבו הוא כן משקיע ומתאמץ ועל זה לתת משוב ואז הילד יאמין לנו שהוא כזה.
 
ההתמקדות, בהשתדלות, בהשקעה ובהתמדה, מעבירה מסר שאומר: שכאשר משקיעים ומתמידים אז גם מגיעים להישגים, כל אחד לפי הקצב, הבשלות והיכולות הקוגנטיביות שלו.
 
שלמה המלך החכם באדם כתב בספר משלי:"חנוך לנער על פי דרכו – גם כי יזקין לא יסור ממנה"
עפ"י דרכו ולא עפ"י דרכנו, מדוע? כיוון שדרכו, זה הטבע שלו, האפיונים שלו, היכולות והחוזקות שהקב"ה צייד אותו למען השליחות והתפקיד שלו בעולמנו. נלך איתו יד ביד במסלול שקבע לו בורא עולם ומהמקום הזה להורות לו את הדרך, להאיר, להשפיע ולא לכפות.
כאשר אנחנו מסיתים את הילד מדרכו לדרכינו, אזי אנחנו מרחיקים אותו "מעצמו", מהדרך שהתאים לו הקב"ה.
כמוכ' עלינו להוריד את רף הציפיות בהתאם ליכולותיו. לא נציב רף גבוה מידי כיוון שמראש אנחנו מזמנים לו כשלון וייאוש, נזמן לילד הצלחות על מנת שיחווה כמה שיותר חוויות מעודדות שמחזקות את תחושת הערך שלו.
 
ר' נחמן מברסלב אומר על הפס' בתהילים: "אזמרה לאלוקי בעודי" שהקב"ה נתן לכל אדם משהו ייחודי שאין לאחר ואיתו אנחנו מאירים את העולם, ב"עוד" שבי. נזהה את הייחודיות של ילדנו ונדאג להשמיע לו כדי שידע ויגדל לאדם בעל תחושת ערך שמאמין בעצמו וביכולותיו, אוהב ומכבד את עצמו ומסוגל לאהוב ולכבד את זולתו.
כמובן שהגישה הזאת מתייחסת לכל סוגי היחסים, בין בעל ואשה, הורה וילד, מורה ותלמיד, מעביד ועובד ועם כל מי שחשובה לי מערכת היחסים איתו.
 
בשם ה' נעשה ונצליח, אמן.
 
שלכם,
אורה.
 
 
 
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על לעודד ולהתעודד
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines