>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


חברי המועדון


02/03/2014
מסתבר שיש מקרים בחיים שהמשמעות של המילה "חברות" משנה פניה ומולידה פנים חדשות. שירה גלבר עושה סדר חברותי.


את הטור שלי היום אני כותבת עם המון חשש.
מצד אחד הפידבקים כל כך מחבקים ואוהבים שאני מקבלת על הטורים שלי הם בדיוק אחת הסיבות לכתיבתו, ומצד שני הסיכוי שאולי לא אובן נכון או שאפגע במישהו מפחידים מידי.
ובכל זאת – אנסה לומר את זה הכי אמיתי שאפשר מתוך תקווה שאובן בדיוק כמו שאני מתכוונת.
אז כן, חברים ופידבקים הם האישיו.
תמיד הייתי / היינו מוקפים בחברה ואנשים יקרים. בכל שלב היתה דינמיקה אחרת, עכשיו מטבע הדברים היא מאד רגישה ועדינה ובאותה נשימה הכרחית ועמוקה.
אני לא יאריך מידי על המבקרים, גם הטעימה הקטנה בטור הקודם ממחשבותי עליהם הספיקה דיה, לא על ה"קאמבקיסטים" – אלו שחזרו אל חיי כדי לגוון את נושאי השיחה שלהם, וגם לא ארחיב מידי על הנעלמים – אנשים שחיו לנו בווריד, אלו שאפילו התקשרו אחרי לומר שהם "כל כך מזועזעים ומצטערים לשמוע", שציטטו את פרוטוקול הנימוס והציעו את עזרתם הנדיבה אך איכשהו השגרה  וסדרי עדיפויות אחרים גלגלו אותם הלאה וגם אם העזנו לפנות אליהם הם כבר היו במקומות שמחים יותר, זקוקים פחות – אנשים כאלו אין בליבי עליהם שום רגש רע או טינה – מבינה אותם לחלוטין – וכשאחייך אליהם בפעם הבאה שנפגש זה יהיה חיוך אמיתי, מכל הלב – חיוך זכרון לימים יפים יותר ותו לא.
יש את האנשים שנאלמו – אלו שלא יודעים מה או איך לומר ועליהם / אליהם ליבי יוצא.
כן, אני השירה שעברה את אחת המכות הכי קשות שאפשר לדמיין, אני השירה השבורה והנלחצת שכל כך לא בליגה של "החיים הפשוטים והטובים" אבל כשאני רואה אותם מתגמגמים במבוכה מולי / עוברים את הכביש לצד השני – פתאום אני מרחמת עליהם יותר מאשר על עצמי.

אני חיה את חיי על כל המתמודדות איתם אבל הם נאבדים, לא מוצאים את המילים / הכח להישיר מבט ואפילו לשתוק יחד – השתיקות האלו הן מובנות, הן בסדר – זו הבריחה שמביכה...
לאותם אנשים אני חשה צורך לשלוח חיבוק נחמה ענק, לספר שאנחנו חיים, שנשארנו אותם אנשים נחמדים שהיינו, שהמילים – כואבות ככל שהן, משחררות ברגע שהן נאמרות ושלפעמים לא צריך מילים. מספיקה השתיקה, יספיק המבט הזה בשביל להצליח לשחרר ולהמשיך הלאה בלי לברוח – גם להם...
יש את אלו שיודעים – הם יודעים איך אני מרגישה, הם יודעים מה אני חושבת, מה אני צריכה ומה אני חייבת. הכוונות שלהם טובות – הם רוצים לקצר לי הליכים בראש ובלב ולהגיש לי את הפתרון על מגש של כסף בלי שאצטרך לעשות כלום – אבל אנשים כאלו לעיתים ממחישים לי כמה הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות, כי לפעמים גם אני לא יודעת מה אני רוצה או צריכה, מה נכון או לא נכון, גם אחרי שמצאתי את האיזון והפתרון הוא לא תמיד משביע רצון במאת האחוזים שאני יכולה לראות מנקודת המבט שלי – מה שהם לא יוכלו לראות מנקודת המבט שלהם, אנשים כאלו לפעמים גורמים ללב שלי לצרוח "חכו שניה ותשאלו אותי!!! אתם מכירים את שירה של פעם, את המציאות האחרת והשונה שלי ושלכם, החיים איבדו כל הגיון וממילא שלכם לא תופס פה. תשאלו... זו לא בושה, מבטיחה שאני אשתף בצורך, לא תמיד בשיקולים כי לא תבינו או כי אני מותשת מלהסביר את הכל. כך מובן לי, אבל לא בכח... זה מרחיק אותנו וזה עצוב לי"
וכמובן, את הדובדבן שבקצפת השארתי לסוף חברים אמיתיים.
לקטגוריה המדהימה הזו משויכים ועדיין נכנסים כל כך הרבה אנשים מרגשים ומיוחדים.
אנשים שחלקם מכירים אותי שנים, חלקם רק שבועות או ימים ומרגישים וותיקים ויקרים.
אנשים שחדשות לבקרים חושבים עלינו, על איך הם יכולים להקל עלינו, לחבק אותנו פיזית ונפשית, לעודד אותנו ולעזור לנו לשרוד את היום יום ולהמשיך לרוץ למרחקים ארוכים.
חברים ומשפחה - שירה גלבר
אומרים שחברים הם משפחה שאנחנו בוחרים לעצמנו והמציאות מוכיחה לי פעם אחר פעם כמה זה נכון.
שבעה וחצי חודשים אחרי – נראה לכם שהייתי מצליחה לשרוד רצף מטורף כזה של ימים, בהם יורש העצר המהמם שלנו לא פספס אפילו יום אחד של קדיש (מנחה וערבית) אם לא המשפחה, הקהילה, החברים ואפילו הילדים שלהם שדואגים ללוות אותו, לדרבן אותו, לקחת ולהחזיר יום יום ולא משנה מה המזג, הנסיבות או המיקום שלנו? וזו רק דוגמה קטנטונת.
החל מפתקי עידוד שאני מוצאת על דלת ביתי, חיבוקים ארוכים ואמיתיים שמחזירים ללב את הדופק, שיחות בשעות הגדולות של היום והקטנות של הלילה – שיחות מפרקות לעיתים אך כל כך מטעינות, בייביסיטר ועזרה בבית, פרחים לשבת – אחד הדברים הקטנים שחברות ונשים שלא מכירות אותי בכלל דואגות לי כל שבת וקצרה היריעה באמת מלהכיל עוד המון המון דוגמאות קטנות וגדולות..
זריקת החימום הזו ללב כל פעם נותנת עוד קצת כח לקחת צעד קטן קדימה, להניף את הכידון, לצאת להלחם בעוד דרקון מפחיד שמחכה מעבר לפינה ובד"כ לחזור מנצחת מעוד קרב, להכריז "שלי, שלכם הוא!!" ולהודות כל שניה על הימצאותם של מיוחדים שכאלו בחיינו.
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על חברי המועדון
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines