>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


מצפון של אמא


19/02/2014
דרך קוביית שוקולד-תות, קוראת שירה לסדר את יסורי המצפון האימהיים שלה ושולחת אותם לייעוץ.


מי מאיתנו לא נתקלה בו? מי מאיתנו לא הסתובבה שעות או ימים אכולה אם היא עושה את הדבר הנכון, אם היא לא טועה, אם הגוזלים שלה או לחילופין בני הנוער שפתאום גדלו לה בבית באמת מקבלים את המקסימום שאפשר?!
כמה פעמים מצאת את עצמך בפינה של מרפסת השירות מתחבאת בין סל הכביסה והמייבש ומגניבה לפה קוביית שוקולד פרה ממולא תות, הקובייה האחרונה שנשארה במקרר, מרגישה אותה נמסה לך בפה ומתענגת עליה בהיחבא כדי שאף אחד לא יחשוב לבקש אותה ממך ולרגע אחד קטן את מאושרת... וכשאת נכנסת חזרה למטבח כדי למצוא את הקטנטונת עומדת המומה מול המקרר "מי לקח לי את השוקולד???" ומרוב מצפון שולחת אותה לקנות לעצמה חפיסה שלמה שלעולם(!!!) לא תהיה טעימה כמו אותה קובייה חטופה ולעולם (!!!) לא תשתיק לך את הקול המנקר הזה מאחוריי הראש ששואל למה לא חשבת שבאמת מוזר שנשארה קובייה אחת ולהשאיר אותה לילדים.
שירה גלבר - מצפון של אמא
כשאנחנו מתלבטות עם בעיה בריאותית ממש רצינית לע"נ אנחנו פונות לרופא מומחה. מתייעצות, שואלות, מציקות וחוזרות אליו לייעוץ שני ולרופא אחר לחוות דעת נוספת. לחילופין, כשאנחנו מתחבטות בסיטואציה יומיומית עם הילדים או הבית שגדול עלינו, אנחנו מחכות לכוס הקפה בערב עם הבעל או לשיחה הרגועה בסופ"ש ולאחר שמלבנים את הדברים הכל הרבה יותר פשוט. המשא מתחלק. המצפון מציק פחות כשמתמודדים מולו בשניים.
אבל מה עושות כל אותן נשים שאין להן עם מי להתייעץ?  אלו שגורלן לא שפר עליהן ומצאו את עצמן מגדלות 24/7 את הילדים שלהן בלי פרטנר, בלי מישהו להתייעץ איתו, לשפוך את הלב אבל הכי בלי מישהו שיעזור להשקיט ולו במעט את הווליום הפולני של המצפון הזה.
בתקופה שעוד קדמה לפטירה של שלומי חשבתי על זה המון. נתקלתי בכמה וכמה חברות או קרובות שמתמודדות כמו לביאות. נלחמות לגדל את הילדים שלהן. עושות עבודה מדהימה (וגם כאן המקום להוריד את הכובע. אין לי מושג איך הן עושות את זה כל כך מושלם) והכל לבד. נשים אמיצות שהחברה נוטה לבקר הרבה יותר ולבחון בזכוכית מגדלת את התוצרים של החינוך שלהן ובהרבה פחות סובלנות וסבלנות.
כשמצאתי את עצמי בתוך הנעליים הענקיות האלו הרגשתי שאני משתגעת.
אם קמתי בבוקר והחלטתי שהיום לא משנה מה אני מרגישה וכמה נמוך ושפוף לי, היום אני יוצאת עם הילדים לבית ספר וחיוך גדול על הפרצוף הגיעו הליחשושים הזועמים "איך היא שמחה? מה היא מחייכת? היא בכלל אהבה אותו?"

ולחילופין, אם עמדתי בתור בקניון ולשניה לא הייתי מרוכזת בלשדר עסקים כרגיל כמו "לפני..." ודוק קטן כזה היה מציף לי את העיניים כי ברקע בדיוק התנגן השיר שאהבנו, הריקושטים של "היא בדיכאון, לא מתפקדת, מסכנים הילדים" לא איחרו לבוא.
ואני, עם הילדים המדהימים שהניחו על סף פתחי דילמות והתלבטויות בקצב מטורף תוך כדי תנועה בלי להתחשב בי, כמה אני עסוקה בלפצות להם על מה שלא היה בידיי להחזיר או לתקן, עבדתי שעות נוספות אצל המצפון שלי שייסר אותי ולא עשה לי הנחות.
"מה אם אני לא עושה את מה שאני צריכה לעשות?"
"מה אם זה לא מספיק?"
"מה אם הם צודקים?"
היו רגעים של משבר, בטוחה שעוד יהיו, רגעים שבהם כבר לא היה כח להתלבט. לא היה כח לשמוע את כל הכלים מחליקים לי מהידיים ומתנפצים בקול שבר עצום. רגעים של לברוח לתוך עצמי ולשאוג "מה עכשיו??????" עם כל הכוחות הלביאתיים שהיו בי. אבל לא הנחתי לעצמי, יצאתי מהמגרש הביתי שלי, מהמקובעות ש"לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ" ומצאתי לי את האוזן המקצועית והקשבת שלי - ובדיוק כמו כל רופא או בעל מקצוע שאנחנו נעזרות בו בסיטואציות אחרות, טיפלתי בעצמי. רכשתי כלים והרגלי חשיבה אחרים ואחרי חצי שנה אני יכולה להמליץ על זה ולאו דווקא ליחידניות שביננו. אני חושבת שייעוץ הוא כלי הכרחי ומתאים לכל אחת ואחת והוא פוגש אותנו בכל מיני שלבים של החיים. הוא מתאים לרווקות שבינינו, לנשואות הצעירות וגם לסבתות.
התהליך שעברתי הוא עצום. היום אחרי חצי שנה אני יכולה לראות כמה הוא היה מדהים וכמה הוא היה הכרחי.
ייעוץ - שירה גלבר - מצפון של אמא
הטיפ הקטנטון (הוא באמת טיפה מהים) הפעם הוא דבר ראשון להסכים ולהבין שאין הגדרה אוניברסאלית לשלמות. שמה שנכון לאחת לא נכון בהכרח לחברתה ומה שהשכנה שלי עושה לא נדרש ממני. שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה בנסיבות הקיימות ועם הכלים שיש לי בידיים.
זה לא היה פשוט לי להבין ולהסכים עם זה בכלל! הפולנייה שבי הייתה מצוידת בהמון מגננות וכלי נשק אבל עם הזמן צלחתי גם אותה. 
היום אנחנו חיות בשלום, זו לצד זו, היא קופצת לבקר אבל אחרי שהיא מסיימת לומר את שלה אני מזכירה לה שאני המבוגר האחראי והולכת בצעד קליל למרפסת לנקר עוד קוביית שוקולד טעימה.
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על מצפון של אמא
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines