>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


בין קידוש להבדלה


12/02/2014
שירה גלבר בטור נוסף ומרגש במיוחד על רגשות ומחשבות בין קידוש להבדלה, בין העולם הזה לעולם הבא.


חזרנו הביתה, לקן הקטן שלנו, לפינה בטוחה ומחבקת.
חזרנו אנחנו, שלוש מזוודות גדולות, אחיות מחבקות ושכונה תומכת שלא הניחו לרגע.
אבל חזרנו, כי חייבים להמשיך, אין ברירה.
הצהרות כמו "אני חזקה, בשבילך שלומי, בשביל הילדים שלנו" הוכרזו תחת כל עץ רענן ועל כל במה אפשרית במחשבה ש"מתוך שלא לשמה אבוא לשמה" - ממקום שלא האמנתי שאני מסוגלת להמשיך ולהילחם אם אומר את זה מספיק פעמים אולי אצליח לשכנע את עצמי, אולי אוכל למצוא את הכח. החיבוקים ליוו אותנו בלי סוף, לא הושארנו שניה לבד..
מהר מאד חלף לו עוד שבוע, שבוע של המון פעמים ראשונות, שיחזורי פעמים אחרונות, המון שיחות עם הילדים ובל נשכח, החופש הגדול - לילדים יש את הצרכים הצורחים שלהם וזה הדבר שהכי בער - לא לפספס אותם.
שבת ראשונה אחרי השבעה. מישהי מדהימה שהתאלמנה מבעלה שנה לפניי באה לנחם אותי בשבעה ואמרה לי שבשבת אין דין על הנשמות, היא ייעצה לי לתת נוכחות לשבת כל שבוע הכי מוקדם שאני יכולה. אמרה שהיא את שולחן השבת שלה עורכת ביום חמישי בערב כבר. ומה לא עושים בשביל הנשמה של שלומי??
כשעתיים לפני שבת נעמדתי להדליק נרות, היד רועדת ולאחר שהעיניים מכוסות מצטרפת תחינה כל כך כואבת מעומק הלב: "ריבונו של עולם, תעזור לי שהשבת הקרובה תהיה שבת של שמחה, שבת של כוחות, שבת שלא תצא בה תקלה תחת ידנו - לא רוצה שהילדים יזכרו את זה טראומטי מידי, ובבקשה, עוד בקשה קטנטונת. שבת היום, ואין לי מושג מה קורה עם שלומי שלי, אבל לפחות עכשיו - השבת, שאין בה דין - קח אותו, תעטוף אותו בחיבוק הכי גדול שיש לך, קרוב קרוב אליך, תדאג לו!!! עכשיו זה בידיים שלך ומגיע לו!!!! לפחות לו!!!"
- התפילה הזו מלווה אותי עד היום, כל שבת, מתחננת לחיבוק הזה, שלא יחסר לו, שידאגו לו - בטוחה שרבש"ע עושה את זה הרבה יותר טוב ממני.
בקושי מצליחה להפסיק לבכות, לנגב את העיניים ולחייך אל הילדים את החיוך הכי גדול שיש, לנשק ולומר שבת שלום.

זה לא נהיה יותר קל, לעמוד לצד אבא שלי, סוג של "חזרתי הביתה" מזעזע, לשמוע אותו אומר את הקידוש והלב נקרע - זו לא המנגינה שהתרגלתי אליה, המנגינה של שלומי שכשהתחתנו הייתי מחייכת כל פעם כי היא היתה שונה משל אבא, זו שלקח לי זמן להתרגל אליה, זו שפעם פעם גרמה לי לגעגועים הביתה והנה עכשיו הביתה גורם לי להתגעגע אליה. הלב לא עומד בזה ויחד איתו הדמעות שוב פורצות, כמובן שהריטואל חוזר על עצמו עם זמירות שבת "המנגינה שאבא אהב" שוב ושוב נבחרת  על ידי הילדים וכולנו שרים ביחד, הנשמה מתענגת על המנגינות, נושמת ומתרווחת קצת.
סעודה שלישית, עוד מעט שבת עוזבת אותנו ויחד איתה היא תיקח את שלומי.
תמיד היה קשה לי בסעודה שלישית, מן דכדוך כזה כשהנשמה היתירה עוזבת, עכשיו יותר מתמיד. הדכדוך עוטף והילדים המתוקים קולטים ומחבקים ויחד אנחנו יושבים ומדברים ומשחקים ושומרים את אבא שלנו קרוב, ועוד קצת, ועוד... שעת רבינו תם חלפה כבר מזמן ואנחנו לא מסוגלים להיפרד... רק רוצים להשאיר אותו איתנו לעוד טיפה...
בסופו של דבר בחשש עצום נעמדים להבדלה והריקנות שממלאת את הלב שניה אחרי שהנר כבה היא ענקית, סמיכה ומטביעה... אבל מתחילים שבוע, שבוע חדש, והוא חייב להיות טוב.
כל דבר שנעשה בפעם הראשונה לבד הוא כל כך קשה ומצד שני החיבוקים שמלווים אותנו, האנשים המדהימים והחדשים שיצא לי להכיר בעקבות האבדן, המבט המפוקח כל כך על המציאות - לצאת מהבועה הקטנה שהיתה לי ולהבין על כמה אני צריכה להודות.
וזה עניין שפתאום נפתח בי.
הכרת הטוב - תמיד חשבתי שאני טיפוס מכיר טובה, שלומי שלי לימד אותי שיעור כל כך גדול בתחום (ועל זה אולי בפעם אחרת) אבל פתאום להיות בצד שמקבל - ארוחות חמות כל יום מחברות, בייביסיטר לילדים, דאגה ואהבה, הנוכחות והרצון לעזור היו כל כך עצומים שאני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר אותם ומעל הכל, פתאום לגלות את חסד ה', כמה חמלה ואהבה הוא משפיע עלי, תוך כדי הקושי, כמה כוחות ורפואות הוא מקדים לי לכל מכה, קטנה כגדולה.
פתאום הרגשתי ששמו לי משקפיים אחרות, מאירות פי מיליון, מגדילות, משקפיים שכששמעתי את המילים של השיר הבא פתאום שמתי לב לנוכחותם.
יום אחד, בתוך כל הבלאגן, זוכרת איך עמדתי ליד מכונת הכביסה, מעמידה עוד מכונה (כן כן, הכביסה לא מכבסת את עצמה בעיתות משבר, יש לה דווקא נטיה להכפיל את נוכחותה למרבה הפלא) ואז שמעתי את השיר קטונתי של יונתן רזאל - המילים היו כל כך ברורות לי עד שרצתי למחשב ושמתי בלופ את השיר ופשוט התמכרתי להבנה, להרגשה:
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת
אשר עשית את עבדך
הצילני נא
כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי'ה
פתאום ההבנה כמה אני קטנה וכמה חסד ואמת מקיפים אותי, כמה נפשי ניצלה ממשיכה להנצל יום יום דקה דקה והתודה הבלתי נמנעת מציפה ופורצת.
תודה על הכל. על הטוב, על מה שנראה בעיננו כפחות טוב והוא בסך הכל חיבוק קצת יותר חזק מאבאל'ה בשמיים שיודע מה טוב באמת, על הקושי ועל הכוחות שניתנו וימשיכו להגיע עם הקושי.
פשוט תודה.
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על בין קידוש להבדלה
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines