|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החלום ושברו
02/02/2014
המראה שהכי כיף להסתכל בה או המראה המרזה
זה היה יום גשום במיוחד.
בראשי דמיינתי את קבלת הפנים שמחכה לי בבית, (חיוך קל על פניי).
בית נקי, (חיוכי מתרחב).
בית עם ילדים חרוצים שכבר הכינו שעורי הבית, שאכלו ארוחת צהריים וניקו אחריהם, (עכשו זה כבר חיוך חושף שיניים)
ואולי, אולי הילדים הגדילו ראש וסידרו קצת את הבלגן בבית.(חיוך ובת צחוק).
אני מתאפסת, מוחקת את החיוך ומכניסה את עצמי לפרופורציות ואומרת, הם רק ילדים, לא סופר נני.
גם אם הבית במצב לא אידיאלי אני אקח את הכל בניחותא, לא אצעק, אדבר בנועם ואחייך. חייך והעולם יחייך אליך, לא?!
עד כאן היה החלום, להלן שברו:
זה היה יום גשום ומעצבן, מחשבות זדוניות רצות בראשי, מעניין מה מחכה לי בבית.
פתחתי את הדלת.
הרצפה המבריקה והנוצצת שבביתי קושטה לה בעקבות מעוצבות להפליא של אדמתנו היקרה או במילים אחרות בוץ מרוח בכל הבית!!!!!
וזאת למרות שהזהרתי והודעתי מראש שאבוי למי שיילך בבוץ ואבוי למי שיישכח לחלוץ את נעליו במבואה.
הילקוטים מושלכים בדיוק מול דלת הכניסה, כן כן מבפנים, כך שכל מי שנכנס יימעד לו בהנאה.
הרוכסן של אחד התאים פתוח ותיקייה בודדה מצאה את מקומה ממש ליד תלולית קטנה של בוץ.
שני סווצ'רים זרוקים במרחק של 2 צעדים.
מפינת המחשב עולים קולות של כוחות מיוחדים, כח האש וכח האדמה, המצילים את עולמנו המצוייר מאובדן וכליה.
אני מתקרבת למחשב ורואה 2 צלחות חד פעמיות מרוחות בקטשופ, אחת מהן על הרצפה, המזלגות בקירבת מקום. הרצפה באזור זה מקשטת בעוד צבעים, צבעים חמים, חמים מאוד מאוד...
והנה זה הגיע, הצעקה....
או.קיי. אז הרמתי קצת הקול והבעתי כעס רב. טוב, נו, את מי אני משקרת, צרחתי ורתחתי מזעם כראוי.
"נמאס לי! זה לא יכול להימשך! די עם המצב הזה! "...ועוד משפטים קצרים מלווים בסימן קריאה, כיד הדמיון הטובה עליכם.
הילדים נבהלו קצת, הצער ניבט מהפנים הנאיביות, לחשו שזה לא בכוונה ואני בשלי, "סליחה לא תעזור עכשו ותמיד זה לא בכוונה...."
אז מייד הם קמו לסדר, טוב, הייתי צריכה לצעוק עוד קצת ואז הם קמו לסדר.
אחרי זמן מה הבית חזר לקדמותו.
בלילה, אחרי ששמעתי בפעם האחרונה ודי, "אמא תביאי לי מים", התיישבתי מול המחשב.
על שולחן העבודה מצאתי מסמך חדש בשם "חוקי הבית".
ילדיי היקרים בפרץ של יוזמה ואיכפתיות ניסחו את מדיניות הבית במילים.
חוק ראשון- אסור לצעוק
חוק שני- להוציא קופסאות אוכל מהילקוט ולשים בכיור
חוק שלישי- להכין שיעורי בית
חוק רביעיי- צפייה במחשב שעה ביום
ועוד כהנה וכהנה חוקים נפלאים.
אבל אני נתקעתי בחוק הראשון, אסור לצעוק!!
אין ספק,זה חוק מעולה, חוק נהדר, הרי דברי חכמים בנחת נשמעים, לא?
ואז קלטתי, בזכות ילדיי, שגם אני כמוהם פורעת חוק בביתי. (בעיקר את חוק מס' 1)
גם אני צריכה לשנן היטב את החוקים, וגם אני חוטאת בהם לעתים (קרובות) בדיוק כמוהם.
זה היה רגע ארוך מאוד של חשבון נפש, בו הבנתי שבזמן שאני מגדלת את ילדיי,
אני מגדלת גם את עצמי בעזרתם של ילדיי. בזכותם!
ילדים יקרים שלי, אתם המראה של חיי.
המראה שהכי כיף לי להסתכל עליה, המראה שגורמת לי לחייך ולצחוק בקול, המראה שמכריחה אותי להרגיש, לחוות, להנות ממה שאני רואה ובגדול.
המראה הכי מבריקה ונוצצת שיש.
(בניגוד לריצפה בביתי....)
|
|
|
רשימת התגובות 
|
|
|
|
|
כמה נכון !!
- , 04/02/2014
היאור שלך ממש מדוייק !
איך נלחמים בכעס , לעזאזל ???
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
|
|
הנך מוזמן להגיב על
החלום ושברו
|
|
|
|
|
|
|
RSS