>
יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



נשים

דף הבית » נשים » בנימה נשית זו


שבעה שיבולים


30/01/2014
תובנות משבעה ימי אבל, עמוסים אנשים, אהבה, דמעות ופחדים. כשיבולת אחת בודדה המנסה למצוא את מקומה בפריים של כר שלם


בואו נעצום שניה עיניים ונדמיין, יום מדהים. השמש מחממת בדיוק במידה הנדרשת, רוח נעימה ומלטפת.
באופק כר שיבולים ענק, אגודות אגודות - כל אחת מהן יפה בפני עצמה וביחד הן יוצרות תמונה מדהימה לכל אורך הראות, עד לאופק הרחוק. ירוק וטרי כל כך, מושלם.
קחו נשימה עמוקה מהכר המדהים הזה, וחדדו את השמיעה. כן כן, זו לא טעות.
שיבולת אלף מאתיים שישים וחמש, זו מצד ימין ליד תלולית החול מדברת - - -
מה היא אומרת? מתרעמת? לא מתאים לה לצמוח בזוית של שלושים מעלות לצד ימין? מי שואל אותה בכלל? למי זה מפריע?
אבל היי, לצלם שעומד בדיוק מולה, ששבועיים כבר מתכנן את הפריים המדהים הזה שבו היא תיכנס לתמונה שתביא לו את פרס איגוד הצלמים לשנת 2014 - לו לא מתאים מה שהיא אומרת.
מה? היא לא מבינה את הייעוד שלה? את השלמות של כל התמונה שהוא תופס בעדשתו והיא עלולה להרוס?
שיבולים
כן, אני יודעת שהגזמתי הפעם בתיאורים אבל ניסתי להמחיש ולהסביר לכם בדיוק מה המחשבה שעברה בראשי ביום רביעי בבוקר, כמה דקות אחרי שהתיישבתי בפעם הראשונה על הכסא הנמוך שלי, זה שעתיד להיות נקודת ציון שלי לשבוע הקרוב.
 
בכל בוקר בשנה האחרונה הייתי מתפנקת במיטה לעוד סיבוב ועוד אחד בעוד אני שומעת את שלומי מתארגן ויוצא מוקדם לשיעור היומי שלו. לא היה בוקר שלא הפכתי את הראש, ראיתי אותו מתלבש, הרחתי אותו מתבשם, ריחמתי עליו שהוא צריך לצאת מהמיטה החמה ולהתחיל את היום שלו לפניי ומצד שני הייתי כל כך גאה בדבקות הזו שלו. בהתמדה, כל בוקר, בלי לוותר על יום אחד אפילו, גם אם הלכנו לישון רק כמה שעות לפני ולחילופין בימים שהשפעת תקפה, שהמצברוח היה שפוף. בכל מצב הוא היה קם ויוצא לשיעור שלו. מושא הערצתי!
אחרי שהוא היה יוצא מהבית הייתי חוטפת עוד סיבוב קטן של שינה וחלומות מתוקים לפני שהתחלתי אני את מירוץ הבוקר שלי.
סיום מסכת של שלומי
בבוקר הזה קמתי מוקדם. מידי מוקדם. בדיוק שניה לפני שהשעון המעורר שלו צלצל.
שניה לפני שהעיניים נפקחו עוד הייתי באיזשהו חלום, הכחשה, תקווה שאפקח את העיניים ואגלה שיום האתמול היה מן הזיה ענקית והשעולם שאני כל כך רגילה אליו חזר לשפיות  - תקווה שתמשיך ללוות אותי המון בעתיד הקרוב.
כשפקחתי את העיניים ומצאתי את עצמי בחדר שבו ביליתי את כל ילדותי. הלב צנח.

קמתי בשקט מוחלט, כדי לא להעיר את שלושת הילדים שישנו מכורבלים איתי במיטה או את אף אחד מדיירי הבית שהתמוטטו לשינה טרופה מתישהו במהלך הלילה ההזוי הזה שעברנו ועברתי לשבת בסלון.
הדממה היתה נוראית, לא שמעתי אפילו ציפור אחת מצייצת לרפואה. ישבתי שם על הספה ופתאום הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. שהחדר הענק שאני יושבת בו סוגר עלי, חונק אותי. הדמעות פרצו בלי שליטה, פעם ראשונה שבכיתי בעשרים וארבע שעות האחרונות בלי יכולת להפסיק. חיבקתי את עצמי ובלי שום מחשבה בראש, רק בכי, ורעד, והיסטריה.
כל המגננות נפלו, לא צריכה לשים מסיכה בשביל אף אחד, רק אני ועצמי והשקט מסביב, אבל הרעש הנוראי קיים בראש ובלב. אין לי מושג כמה זמן ישבתי שם ובכיתי את עצמי לדעת, אני רק זוכרת שבאיזשהו שלב כשכבר לא יכולתי לנשום מצאתי את עצמי עטופה בשמיכת פוך, מחובקת על ידי אחי הקטן. בלי מילים ישבנו שם. עד היום הוא לא יודע כמה השקט הזה חיזק אותי, כמה ההכרה שאני ברת מזל שתמיד יהיה פה מישהו איתי לצעוד בדרך, לשמוח ולבכות, בכל סיטואציה – כל זה התחיל בו. ממנו.
יושבים שבעה על שלומי
אחרי שעתיים, כשנכנסתי לבית של חמותי הגיעה התובנה השנייה. היא הגיעה חדה ובהירה כל כך, שניה אחרי שהתיישבתי בכסא ההוא ועד הרגע הזה ממש, אני לא מצליחה להסביר את אותה הרגשה.
פתאום ההבנה החד משמעית שאני חלק ממארג שלם, בורג קטן ממכונה ענקית ורק מי שיצר את המכונה, מי שיכול לראות אותה כולה על כל המורכבויות שלה יודע מה נכון, יודע מה צריך לקרות והוא מנווט אותנו, אותי בהתאם.
הרגשתי כמו אותה שיבולת.. מי אני בכלל? מה אני יכולה לראות מהגובה שלי, מה  אני יכולה להסיק בכלל מטווח הראיה הכל כך קטן וצר שלי? ברור הרי שמי שמנהל את העולם, מי שיום יום מתחזק את המערכת הכה מורכבת ומושלמת הזו שאנחנו חיים בה, רק הוא יכול לדעת מה נכון ורק מנקודת הפרספקטיבה שלו אפשר לקבוע מה טוב ומה צריך לקרות. ואם אני אתמרמר עכשיו שלא מתאים לי, שרע לי, שאני חושבת שזה לא היה נכון או במקום, כלום זה יעזור? ישנה משהו מהמציאות? מהאבסולוטיות שלה ומהנכונות שלה? אני רק שיבולת אחת, קטנה, נקודה מזערית בכל הכר העצום הזה, האם אני יכולה לקבוע משהו לגבי כל השדה הזה בו אני חיה מהמיקום הנמוך שלי, מהתפקוד המוגבל שלי, עם השכל וההבנה הכל כך מזעריים שלי?
 
ניסוח הבעיה הוא חצי הפתרון.
אחרי שהבנתי את זה בשבריר שנייה, הרגשתי שאני כבר במקום אחר. הרגשתי שבתור מרכיב אחד מתוך אינספור חלקים בעולם הזה, בידיים המדהימות והמחבקות של המתפעל את המכונה הזו, אני כל כך שמורה ובטוחה, כל כך מוגנת.
כל מה שנדרש ממני עכשיו זה למלא את התפקיד שלי בצורה הכי מושלמת שאני יכולה ועל ידי כך לתרום ולהשתלב ולקדם את כל התמונה הזו שכולנו מרכיבים פה בעצם קיומנו למקום מושלם יותר וטוב יותר.
זו תחושה שלא הצלחתי לשחזר במילים ולהצליח לחדד ולדייק אבל זו היתה עוד זריקת כח ומרץ שנתנו לי את הכח לקחת צעד קדימה, להתחיל לכבוש את הדרך העצומה שהיתה ועודנה עוד לפני.
 
אז ישבנו שם, שבוע שלם, בכינו וצחקנו. היו רגעים של חוסר הבנה איך ממשיכים לנשום, לחיות.
היו רגעים של צחוק עד דמעות – בדיוק כמו ששלומי שלנו היה צוחק – מכל הלב עד שכואב בכתפיים ולא נושמים שוב, והיו גם רגעים של הכרה כל כך עמוקה ושחורה על המציאות שלנו בלעדיו, על החוסר והקושי, הדמעות זרמו בלי סוף והחיבוקים גם הם.
השבעה מיקמה אותנו פיזית שבוע שלם בכסאות שלנו, אף פעם לא הבנתי את העניין של השבעה. כמה חסד עצום יש בו, זה היה שבוע שלם לקבל חיבוקים וחיזוקים ותזכורות כמה אנחנו כולנו אהובים, כמה זכינו להיות חלק מהחיים של שלומי, כמה הוא היה אהוב ובשם האהבה הענקית הזו גם אנחנו עדיין ונהיה אהובים.
שמענו עליו סיפורים מדהימים, דברים שלא ידענו או שלא חלמנו עליו, על הטוב לב הענקי שלו, על הדאגה שלו לזולת, על השמחה שהיתה כל כך טבועה בדי אן איי שלו, סיפורים שהרימו אותנו מהשפיפות, שמילאו אותנו בגאווה עצומה ובאותה נשימה בחוסר, בצורך עז בו, מקיצוניות אחת לשנייה בשברירים של רגע
ובסוף השבוע הזה ידענו, כאילו קועקע בנו עמוק בעצמות שבדיוק כמו שהולך להיות קשה ושוחק,  בדיוק כך יש אינסוף של אהבה שמחכה לנו, שגם כשכנהיה שפופים תמיד יהיה מישהו שיחבק, שינסה לעזור, שיתמוך
ושאף פעם לא נהיה לבד.
 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על שבעה שיבולים
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines