|
|
|
|
|
|
|
תתחבאו, מהר, הם מגיעים
15/02/2012
שלומית שוורץ. אמא לחמישה, רק רצתה לארח זוג חברים לארוחת ערב. היא לא תיארה לעצמה כמה מסובך להסתיר את זה מהילדים
'מה זה הריח הזה'?
'זה משהו.'
'אבל מה'?
'תפוחי אדמה בתנור'
'למה את אופה תפוחי אדמה'?
'כי אני רוצה'
'ומה יש בסיר שעל האש'?
'משהו'
'אבל מה'?
'אורז לבן עם גרגירי תירס וזיתים'
'למה את מבשלת אורז'?
'כי בא לי'
'אמא, מה קורה פה'?
שואל הגדול- עליו אי אפשר לעבוד
אז זה הולך ככה:
הזמנו אורחים.
בני גילנו, פחות או פחות,
נטולי הילדים המופרעים שלהם.
לארוחת ערב.
החלטנו שזו ההזדמנות הכי טובה. ארוחת ערב באמצע שבוע, או יותר נכון ארוחה משותפת. זאת אומרת אני מבשלת חצי והבעל מהזוג השני מבשל חצי, כי אשתו קרייריסטית. לא שאני לא עובדת בשתי משרות מלאות, אחת בבית ואחת בחוץ.
אלה חברים טובים שלנו, שאנחנו מאוד אוהבים, אבל בשבת, כמה אירוני, אנחנו לא מצליחים להתראות, כי הם נוסעים להורים ואנחנו לאחים, כי ההורים לא מוכנים לקבל אותנו,מפאת כמות הילדים, ואנחנו לא מצליחים להיפגש! ובמקרים נדירים ששנינו נמצאים בשבת, לא תמיד נוח לאכול יחד כי כמות הילדים המוגברת משני הצדדים, שמורטת שערות אחת לשנייה, ומפעילה את הסירנות פעם בשתי דקות, לא מאפשרת לדבר, להתעדכן, להחליף מידע ויותר מזה.
אז תיאמנו ערב ,שמתאים לשני הצדדים, בימים ובתקופה שאין עומס מטורף בעבודה, שנשב ביחד אצלנו, במקום לצאת למסעדה ולשלם הון, וכך להעביר ערב בוגר ואינטלגנטי, מבלי צורך להתעסק בקטנות, וגם בקטנים.
רק מה,
שהיינו צריכים לדאוג לקלח מוקדם את הילדים , להעמיס עליהם ארוחת ערב דשנה, ולכסות אותם בשמיכה עבה, כחצי שעה לפני שהם מגיעיםֱ!
אבל יותר מסובך היה להסתיר מהם את העובדה שהם באים.
כי הבית מלא בנינוחות מגרי חיך ובעננת ריח מתקתקה, של העוף,
התנור עובד במלוא המרץ, והרעש, הכיריים צבועות בצבע כחול של הלהבות והמדיח, עכשיו סיים לפעול.
אז מה עושים?
משנים מפני השלום (?)
מבטיחים כל מיני הבטחות שלא בטוח שנצליח לעמוד בהם
ובפעם הבאה- מכוונים שאנחנו נגיע אליהם...
|
|
רשימת התגובות  
|
|
|
Just do me a favor a
- , 07/07/2015
Just do me a favor and keep writing such treanhnct analyses, OK?
|
|
לא משנים, חיים!
- גד מאיר שמחוני, 16/02/2012
כהורים גם לנו יש חיים.
חיים משלנו, שלנו ושל החברים שלנו וזה לגיטימי ביותר.
איננו עבדי הילדים, והם אינם הרודים בנו, ולכן כל מה שעלינו לעשות הוא לחנך אותם מלכתחילה, מגיל שנה, שגם לנו יש חיים פרטיים אחרי שמסיימים לטפל בהם.
יש לנו אורחים - זה בסדר גמור.
מסבירים להם שהיום יש אורחים והם לא מפריעים.
לא קונים את שתיקתם בכסף או שווה כסף, לא בהבטחות שלא נקיים, כי בכך אנו מלמדים אותם לשקר לנו. לא נאיים עליהם, אלא נדריך אותם, נחנך אותם ונתמודד עם החינוך עד שהם יקלטו את המסרים הברורים.
בהחלט נוכל להשתמש בסנקציות, תלוי בגיל הילדים, אבל אם הם הפריעו לנו הערב בעת הארוח של החברים, מחר הם לא יוכלו ללכת לחברים לשחק וגם לא להביא חברים הביתה,את זה נאמר להם שלוש או ארבע פעמים במהלך הערב, כך שהם יהיו מודעים.
לדוגמא: אם לא תפסיקו להפריע לנו עם החברים שלנו, מחר אתם לא תוכלו לשחק עם החברים שלכם.
לא נאמר זאת הקול מאיים, או בצעקות, אלא בשקט רב, כציון עובדה. למחרת כשהם ירצו להביא חברים או ללכת לחברים, נחייך אליהם ונאמר: הייתי מאד שמח/ה לאפשר לכם לשחק עם החברים שלכם, אבל היום לא. אתמול לא נתתם לנו להשתעשע עם החברים שלנו והיום תורכם.
פעם או פעמיים שנעשה זאת נכון, ללא מלחמה עם הילדים אלא בדרכי חינוך שלווים, הם יקלטו את המסר ויניחו לכם לחיות את חייכם.
נקודות המוצא שלכם הן שלוש או ארבע:
א. מסבירים להם במפורש שיש לנו חיים משלנו והם לא שותפים בהם.
ב. לא רבים או מתווכחים אתם, כשהם מפריעים אלא קובעים עובדה.
ג. למחרת משתמשים בסנקציה זהה ומלמדים אותם כמה זה לא נעים שאין חברים.
ד. לומדים להשמיע את ההנחיות החינוכיות שלנו כעובדה ולא כמלחמה ולא מוותרים. לדוגמא אם קבענו שלפני האוכל לא מקבלים סוכריה, מאפשרים לילד להוציא את תסכוליו אבל סוכריה הוא לא יקבל. ומדוע: ככה. ''פירוש של המילה ככה- כך, כבודו/כבודה [האם או האב] החליט/ה.''
זהו כל המשחק.
אתם המחנכים והם המחונכים.
אם לא תחנכו מתוך שמחה ושלווה - הילדים לא יתחנכו אלא ילמדו להילחם בכם ולנצח.
בברכה חמה לכל ההורים,
גד מאיר שמחוני
יועץ נישואין וחינוך, מאמן אישי, מטפל רב תצומי
050-6585185
kochavmeir@gmail/com
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
הנך מוזמן להגיב על
תתחבאו, מהר, הם מגיעים
|
|
|
|
|
|