בסופו של דבר, התרגלתי להעלות את כל הבגדים והצעצועים על המיטות לפני בוא המנקֵה כדי שהוא ימצא קצת רצפה לשטוף, ולהחזיר הכול אחרי לכתו. הבעיה האמיתית בעיניי התחילה כשהצצתי באגביות, לתוך חדר השינה וראיתי אותו פותח קופסא של אוזניות איכותיות במיוחד שעמדה על אדן החלון. עוזר הבית אפילו לא הראה סימני מבוכה כשנכנסתי לחדר, ורק שאל אם הן יקרות. וכך הסתיים הפרק הנחמד בחיי בו העוזר ההודי נעים ההליכות הסיר ממני את הצורך לרדוף בעצמי אחרי גושי האבק (גושי האבק האלה מכפילים את עצמם! חבל שאי אפשר להפיק מהם אנרגיה). אולי הייתי צריכה לעלות על זה כשהבכורה באה אליי ואמרה שהיא לא אוהבת אותו. כששאלתי אותה מדוע, היא ענתה שהיא לא אוהבת את צבע עורו. ששתי על הזדמנות הפז שנפלה בחיקי, לתת לילדה שיעור בערכים ולחנך אותה שלא להסתכל בקנקן (על מי אני עובדת? אני מפחדת פחד מוות מההתקלות האלה שלה, ומתפללת שה' ייתן לי את הבינה להשכיל לענות עליהן במילים הנכונות). עניתי לה שצבע עורו של האדם הוא חסר כל חשיבות, ולא על סמך זה נֶבסס את דעתנו עליו, אלא על סמך פרמטרים אחרים כמו אם הוא נחמד אלינו, וכיף לנו איתו. לכל אלו שמצקצקים בלשונם נוכח גילוי הגזענות הזה, לצורך הגילוי הנאות עליי לציין שהילדה, לא פוגשת אנשים בצבע אחר משלה. רחובות העיר שלנו, לצערי, חסרי גיוון והומוגניים בצורה משעממת למדיי. כשסיימתי לשאת את דבריי הילדה הנמיכה מבט, חשבה לרגע ואמרה "אוקיי, אז אני לא אוהבת אותו כי הוא לא אומר לי שלום". טוב, עם זה אני כבר לא יכולה להתווכח.
המלצה לסיום: אני מודה שניקיון הבית אינו ממש תחום המומחיות שלי אבל באסלות (מה לעשות?) אני מבינה, וכשגיליתי טריק חדש שנראה די מגניב, הייתי חייבת לנסות אותו בעצמי. בעבר ניסיתי את המתקנים הנתלים, אבל באיזשהו שלב כל העסק נהיה ממש מגעיל, בלי להיכנס לפרטים (נאמר רק שנתלו עליו עוד כמה דברים). ניסיתי את דיסק הג'ל של דאק, ולמרות התחזיות, הוא והניחוח שהביא עמו החזיקו מעמד יפה, והוכיחו יעילות.